38 פרחי באך: מדריך לקבוצות ולתמציות

שיטת פרחי באך פותחה באנגליה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי ד"ר אדוארד באך. בשיטה המקורית יש 38 תמציות, ובאך חילק אותן לשבע קבוצות, לפי סוג המצב הרגשי שאליו כל תמצית משויכת.

ההיגיון של השיטה הוא שנקודת המוצא היא המצב הרגשי, ולא התלונה הגופנית. לכן גם הקבוצות אינן קבוצות של מחלות או של אברים, אלא של רגשות ושל דפוסי תגובה: פחד, התלבטות, ריחוף, בדידות, רגישות להשפעות, ייאוש, ודאגה לאחרים.

החלוקה הזאת היא מה שהופך את 38 התמציות מרשימה ארוכה למשהו שאפשר לנווט בו. במקום לעבור על 38 שמות, מתחילים מהשאלה לאיזו קבוצה שייך המצב, ורק בתוכה מבחינים בין התמציות. זו גם הסיבה שהמדריך הזה בנוי לפי הקבוצות ולא לפי סדר האלפבית.

המדריך עובר על שבע הקבוצות ועל התמציות שבכל אחת מהן. הוא מתאר את השיוך שבשיטה, כפי שבאך הגדיר אותו, וכפי שמרכז באך באנגליה מציג אותו עד היום. הוא אינו מדריך לאבחון עצמי, ואינו תחליף לתשאול. והוא בוודאי אינו תחליף לעזרה נפשית כשצריך אותה.

מי שמחפש מדריך פרחי באך כדי להחליט לבד ימצא כאן את המידע, אבל גם את הסיבה שזה קשה: אותה מילה מתארת מצבים שונים, והבחנה ביניהם היא רוב העבודה.

כשקוראים את הרשימה, קל לזהות את עצמך בכמה תמציות. זה טבעי. רוב האנשים מכירים גם פחד, גם חוסר סבלנות, וגם עייפות אחרי תקופה עמוסה.

הזיהוי הזה הוא נקודת פתיחה טובה לשיחה, אבל לא יותר. מאחורי אותה מילה מסתתרים מצבים שונים. "לחץ" אצל אדם אחד הוא דאגה לאחרים, אצל אחר חוסר סבלנות, ואצל שלישי תחושת הצפה מאחריות. כל אחד מאלה משויך בשיטה לתמצית אחרת, ולקבוצה אחרת.

לכן ברוב המקרים נבחרת תערובת של כמה תמציות, ולא תמצית בודדת. ההרכב נקבע לפי התמונה המלאה שעולה בתשאול, ונבחן מחדש במפגש הבא.

שתי טעויות קריאה חוזרות כאן. הראשונה היא לחפש את התמצית ה"נכונה" האחת, כאילו יש התאמה של אחד לאחד בין מצב לבין בקבוקון. השנייה היא ההפך: לזהות את עצמך כמעט בכל תמצית ולהסיק שהרשימה חסרת ערך. שתיהן מובנות, ושתיהן נפתרות באותו אופן, כשעוברים מהשם של התמצית לדוגמה קונקרטית מהשבועות האחרונים.

רשימת פרחי באך היא כלי לשיחה, לא שאלון. מה שהופך אותה לשימושית הוא לא לסמן בה, אלא לרשום לצד כל מילה מתי היא הופיעה אצלך בפועל.

הקושי הגדול ברשימה הוא לא באורך שלה אלא בדמיון. כמה תמציות מתארות תחושות שבמילים יומיומיות נשמעות זהות, וההבדל ביניהן הוא במקור של התחושה, במה שמפעיל אותה, או בכיוון שאליו היא מופנית.

הטבלה הבאה מציגה כמה זוגות שמתבלבלים בהם לעתים קרובות. היא אינה מחליפה תשאול, אבל היא מראה איזו שאלה מבדילה ביניהם, וזו בדיוק השאלה שתישאל בפגישה.

מי שמסתכל בטבלה ולא בטוח באיזה צד הוא נמצא, נמצא במקום הנכון: זו בדיוק ההבחנה שהתשאול עושה, ואין צורך להגיע אליה לבד. מה שכן עוזר הוא להביא את הדוגמה שגרמה לשאלה.

בקבוצת הפחד יש חמש תמציות. מה שמבדיל ביניהן הוא סוג הפחד: ממה הוא נובע, כמה הוא מוגדר, ועל מי הוא מופנה.

Rock Rose משויכת בשיטה לאימה ולבהלה פתאומית, רגע שבו הפחד מציף. Mimulus משויכת לפחדים מדברים מוכרים ומוגדרים, כאלה שאפשר לתת להם שם: פחד מגבהים, ממחלה, מדיבור מול קהל, מבדידות. Cherry Plum משויכת לפחד לאבד שליטה, לעשות משהו שלא רוצים לעשות.

Aspen משויכת לפחד עמום שמקורו אינו ידוע, תחושה שמשהו רע עומד לקרות בלי שאפשר לומר מה. ו-Red Chestnut משויכת לדאגה מופרזת ליקירים, לפחד שמשהו יקרה להם.

ההבחנה שחוזרת בקבוצה הזו היא בין פחד שיש לו כתובת לבין פחד שאין לו. שתי התמציות הראשונות ברשימה כאן מתארות שתי עוצמות של פחד שאפשר לנקוב בו, ו-Aspen מתארת את מה שקשה לתאר. בפועל אנשים מגיעים עם שתי הצורות יחד, ולכן שתיהן יכולות להיכנס לאותה תערובת.

Red Chestnut שייכת לקבוצה הזו אף שהיא מדברת על אחרים, כי מה שעומד במרכז שלה הוא הפחד ולא מערכת היחסים. זו דוגמה טובה לכך שהחלוקה לקבוצות עוקבת אחרי הרגש, לא אחרי הנושא.

בקבוצה הזו יש שש תמציות, וכולן עוסקות בקושי להחליט, להאמין בעצמך או להמשיך בדרך.

Cerato משויכת לחוסר אמון בשיפוט העצמי, לצורך לשאול אחרים שוב ושוב מה לעשות. Scleranthus משויכת להתלבטות בין שתי אפשרויות, לתנודה מצד לצד. Gentian משויכת לאכזבה ולדכדוך קל אחרי מכשול, כשמשהו לא הלך כמתוכנן.

Gorse משויכת לתחושה עמוקה יותר של חוסר תקווה, לוויתור מראש. Hornbeam משויכת לתחושת כבדות לפני משימה, לעייפות שנובעת יותר מהמחשבה על היום מאשר מהמאמץ עצמו. ו-Wild Oat משויכת לחוסר בהירות לגבי כיוון, לתחושה שיש יכולות אבל לא ברור לאן לכוון אותן.

שלוש מהתמציות בקבוצה הזו נבדלות זו מזו בעיקר בעומק: Gentian היא אכזבה אחרי אירוע מסוים, Gorse היא ויתור שכבר אינו קשור לאירוע אחד, ו-Wild Oat היא תחושה שהדרך עצמה אינה ברורה. השאלה שמבדילה ביניהן היא מתי זה התחיל, ומה קרה סביב.

Cerato ו-Scleranthus נשמעות דומות אבל מתארות שני דברים שונים: הראשונה היא חוסר אמון בשיפוט של עצמך, שמוביל לשאול אחרים; השנייה היא תנודה פנימית בין שתי אפשרויות, בלי קשר לדעתם של אחרים.

זו הקבוצה הגדולה ביותר אחרי קבוצת הייאוש, ויש בה שבע תמציות. המשותף להן הוא ריחוק מהרגע הנוכחי: בחלום, בעבר, בעייפות או במחשבות.

Clematis משויכת לריחוף ולחלימה בהקיץ, לנטייה להיות "במקום אחר". Honeysuckle משויכת להיאחזות בעבר, לגעגועים שמקשים על ההווה. Wild Rose משויכת להשלמה אדישה, לתחושה שאין טעם לנסות לשנות.

Olive משויכת לתשישות אחרי מאמץ ממושך, גופני או רגשי. White Chestnut משויכת למחשבות חוזרות שאינן מרפות, לשיחות פנימיות שחוזרות על עצמן. Mustard משויכת לעצבות שמגיעה בלי סיבה ברורה, כמו ענן. ו-Chestnut Bud משויכת לחזרה על אותן טעויות, לקושי ללמוד מניסיון.

הקבוצה הזאת מדגימה היטב למה הרשימה לבדה אינה מספיקה. "אני לא נוכח" יכול להיות ריחוף, געגוע, תשישות או ראש עמוס במחשבות, וכל אחד מהם הוא תמצית אחרת. ארבע תשובות שונות לאותו משפט פותח.

Mustard היא היחידה בקבוצה שמתוארת במפורש כמשהו שמגיע והולך בלי סיבה נראית לעין. כשמישהו מתאר עצבות שנופלת עליו ומתרוממת מעצמה, זו ההבחנה שמחפשים, והיא גם אחת הסיבות שכדאי לרשום תאריכים בבית.

בקבוצת הבדידות יש שלוש תמציות, וכל אחת מתארת צורה אחרת של ריחוק מאנשים.

Water Violet משויכת להסתגרות ולעצמאות שקטה, לאנשים שמעדיפים להתמודד לבד ומתקשים לבקש קרבה. Impatiens משויכת לחוסר סבלנות, לקושי לעבוד בקצב של אחרים, ולכן לבחירה לעשות דברים לבד.

ו-Heather משויכת לצורך עז בחברה ובהקשבה, להתמקדות בעצמך בשיחה, ולקושי להיות לבד. היא מתארת בדידות מהכיוון ההפוך: לא התרחקות מאנשים, אלא צורך בהם שמרחיק אותם.

שלוש התמציות האלה הן דוגמה טובה לכך ששם הקבוצה אינו תיאור של התחושה אלא של התוצאה. איש מהשלושה אינו בהכרח חווה את עצמו כבודד. אחד מעדיף להיות לבד, השני פשוט מהיר מכדי לחכות, והשלישי מוקף אנשים כל היום. מה שמשותף הוא המרחק שנוצר בסוף, ולא הסיפור שמוביל אליו.

בתשאול זה אומר שהשאלה אינה "אתה מרגיש בודד" אלא איך נראים היחסים בפועל: מי יוזם, מי מוותר, ומה קורה כשצריך לבקש עזרה.

זו גם קבוצה שקל לפספס בקריאה עצמית, כי אף אחת משלוש המילים שהיא מתארת אינה "בדידות". מי שמזהה את עצמו כאדם עצמאי, או כאדם מהיר, או כאדם חברותי מאוד, לא יחפש את עצמו כאן. ההבחנה עולה בדרך כלל מהדוגמאות ולא מהכותרת.

בקבוצה הזו יש ארבע תמציות. המשותף להן הוא ההשפעה של אחרים ושל נסיבות על המצב הרגשי.

Agrimony משויכת להסתרת מצוקה מאחורי חיוך, לרצון לשמור על אווירה נעימה גם כשבפנים לא נעים. Centaury משויכת לקושי לסרב, לנטייה לרצות אחרים על חשבון עצמך.

Walnut משויכת לתקופות של שינוי ומעבר: מעבר דירה, שינוי בעבודה, שלבים חדשים בחיים. ו-Holly משויכת לרגשות של קנאה, חשדנות וכעס כלפי אחרים.

Walnut יוצאת דופן בקבוצה הזאת, כי היא קשורה לנסיבות ולא לאופי. זו אחת התמציות שנכנסות ויוצאות מתערובת לפי מה שקורה בחיים: היא רלוונטית בתקופת מעבר ופחות רלוונטית אחריה, וזו דוגמה ברורה לכך שהתערובת אמורה להשתנות.

Agrimony ו-Centaury נשמעות קרובות אבל נבדלות בשאלה מה מוסתר. הראשונה מסתירה את מה שקורה בפנים, והשנייה מוותרת על מה שהיא רוצה כדי לא לאכזב. אפשר להיות שניהם, ובמקרה כזה שתיהן נכנסות לתערובת.

Holly היא היוצאת מן הכלל השנייה כאן: היא מתארת רגשות שמופנים החוצה בעוצמה, ולא רגישות להשפעה של אחרים. השיוך שלה לקבוצה הזאת הוא מהסוג שמבלבל בקריאה ראשונה, והוא דוגמה נוספת לכך שהקבוצה מתארת את הציר שעליו פועל הרגש, ולא את הנימה שלו.

זו הקבוצה הגדולה ביותר, ויש בה שמונה תמציות. היא כוללת מצבים שנעים בין חוסר ביטחון לבין תחושה של הגעה לקצה, ולכן היא גם הקבוצה שבה הכי חשוב לזכור את הגבולות של השיטה.

Larch משויכת לחוסר ביטחון עצמי, לציפייה להיכשל עוד לפני שמנסים. Pine משויכת לתחושת אשמה, גם כשאין לה בסיס. Elm משויכת לתחושת הצפה מאחריות, אצל אנשים שבדרך כלל מתמודדים היטב. Sweet Chestnut משויכת לתחושה של הגעה לקצה היכולת.

Star of Bethlehem משויכת להלם אחרי אירוע קשה או בשורה רעה. Willow משויכת לטינה ולתחושה של חוסר צדק. Oak משויכת להמשך מאמץ מעבר לכוחות, אצל מי שלא מרשה לעצמו לעצור. ו-Crab Apple משויכת לתחושת חוסר ניקיון או בושה כלפי עצמך או כלפי הגוף.

כאן צריך לומר במפורש מה הקבוצה הזאת אינה. מצבים כמו אשמה מתמשכת, תחושת קצה או הלם אחרי אירוע קשה הם בדיוק המצבים שבהם אדם זקוק לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. התמציות המשויכות אליהם אינן תשובה לזה, וקריאה של הקבוצה הזאת כרשימת פתרונות היא שימוש שגוי במדריך.

בקבוצה האחרונה יש חמש תמציות. המשותף להן הוא מערכת היחסים עם אחרים: רצון לשלוט, לשכנע, לתקן או להגן, ולעיתים גם דרישות נוקשות מעצמך.

Chicory משויכת לאהבה רכושנית, לצורך שהקרובים יהיו קרובים. Vervain משויכת להתלהבות ולמתח של מי שרוצה לשכנע אחרים בצדקתו. Vine משויכת לנטייה לשלוט ולהחליט במקום אחרים.

Beech משויכת לביקורתיות ולחוסר סובלנות כלפי אחרים. ו-Rock Water, התמצית היחידה בשיטה שאינה מופקת מצמח אלא ממים של מעיין, משויכת לקשיחות כלפי עצמך, לדרישות נוקשות ולהקפדה על כללים עד כדי ויתור על הנאה.

ארבע מהחמש מופנות החוצה ואחת פנימה, וזה לא צירוף מקרי: בשיטה, הדרישות הנוקשות מהזולת והדרישות הנוקשות מעצמך נחשבות לאותו דפוס בשני כיוונים. מי שמזהה את עצמו ב-Beech לעתים מזהה את עצמו גם ב-Rock Water, וזו הבחנה שעולה כמעט תמיד בתשאול ולא בקריאה עצמית.

שם הקבוצה עלול להטעות: "דאגה לאחרים" נשמע כמו תכונה טובה, ורוב האנשים שמזוהים איתה אכן מתארים את עצמם כאכפתיים. מה שהשיטה מתארת כאן הוא לא האכפתיות אלא המחיר שלה, כשהיא הופכת לשליטה, לשכנוע או לביקורת. זו אחת הקבוצות שבהן דוגמה קונקרטית עוזרת יותר מכל הגדרה.

אחרי שעוברים על 38 התמציות, קל להבין למה נבחרת לרוב תערובת ולא תמצית אחת. מצב רגשי אמיתי כמעט אף פעם אינו שייך לקבוצה אחת.

אדם שעובר דירה ומרגיש שהוא לא עומד בעומס, ובמקביל מתקשה לסרב לבקשות של אחרים, מתאר בבת אחת שינוי, הצפה מאחריות וקושי לסרב. בשיטה של באך אלה שלוש תמציות, משלוש קבוצות שונות. התערובת בנויה לשקף את התמונה הזו, ולא רק את המילה הראשונה שנאמרה.

התערובת גם אינה קבועה. במפגש הבא בודקים מה השתנה. אם המעבר הסתיים והעומס ירד, גם ההרכב יכול להשתנות.

זו הסיבה שהשאלה "איזו תמצית מתאימה לי" כמעט תמיד מוחלפת בשאלה אחרת: אילו כמה מצבים פועלים אצלך עכשיו יחד, ומה מתוכם במרכז. הבחירה בתערובת אינה פשרה בין כמה אפשרויות, היא תיאור של תמונה שיש בה יותר מדבר אחד.

יש לזה גם משמעות מעשית: תערובת אינה מתבססת על כך שכל 38 תמציות פרחי באך נשקלו בזו אחר זו. היא נבנית מהכיוון ההפוך, מהתיאור של מה שקורה, ומתוכו עולות שתיים או שלוש שמתאימות. לכן פגישה טובה מתחילה בסיפור ולא ברשימה, גם כשהקראתם את הרשימה מראש.

בתשאול לפרחי באך לא שואלים "איזו תמצית אתה רוצה". שואלים מה מעסיק אותך, איך זה מרגיש ביומיום, מתי זה עולה ומתי זה נרגע, ומה קורה סביב זה בשינה ובתיאבון.

מתוך התשובות מזהים את הדפוסים, ורק אז בוחרים את התמציות. לפעמים מה שנראה בהתחלה כפחד מתברר כחוסר ביטחון, ולפעמים מה שנראה כעייפות מתברר כמחשבות שאינן מרפות. ההבחנות האלה הן מה שהופך את הרשימה לכלי שימושי.

התשאול נוגע ברגשות, ולכן הוא עשוי להרגיש אישי. אין חובה לספר הכול בפגישה הראשונה, ואפשר להתקדם בקצב שנוח לך. בכל רגע אפשר לעצור, לשאול למה נשאלת שאלה מסוימת, או לבקש לחזור לנושא אחר. שיחה שמתנהלת בנוחות מובילה לבחירה מדויקת יותר של התמציות.

הזכות לדעת מה נעשה ולמה אינה עניין של נימוס. היא מעוגנת בחוק זכויות החולה, שקובע את הזכות למידע ואת ההסכמה מדעת, והיא חלה על כל מי שמטפל בך. שאלה כמו "למה בחרת דווקא את התמצית הזאת" היא שאלה לגיטימית לחלוטין, וראוי לקבל עליה תשובה שאפשר להבין.

מי שקרא את הרשימה יכול להשתמש בה כדי להתכונן, בלי לנסות לבחור לבד. הרשימה שלהלן קצרה מספיק כדי לעבור עליה בדרך לפגישה.

דוגמאות שוות יותר מהשם של תמצית. "אני לא מצליח להגיד לא" אומר משהו. "השבוע הסכמתי לשלוש משימות שלא היה לי זמן אליהן, והרגשתי כעס על עצמי בערב" אומר הרבה יותר, ומאפשר להבחין בין כמה מצבים שנשמעים דומים.

השורה האחרונה ברשימה חשובה לא פחות מהראשונה. לפעמים הדבר שלא מזהים בו את עצמך עוזר להבהיר את התמונה בדיוק כמו הדבר שכן.

אין צורך להכין מסמך. כמה שורות בפתק בטלפון מספיקות, והן שוות יותר מניסיון להיזכר בחדר. מי שמגיע בלי כלום גם הוא בסדר גמור, והשאלות בתשאול בנויות כדי להגיע לאותו מקום; ההכנה פשוט מקצרת את הדרך ומשאירה יותר זמן להבחנות עצמן.

מצבים רגשיים משתנים, ולכן גם התערובת אינה אמורה להישאר זהה לאורך זמן. אדם שהגיע בתקופה של מעבר דירה ועומס, עשוי לגלות אחרי כמה שבועות שהמעבר הסתיים, אבל המחשבות החוזרות בלילה נשארו.

במקרה כזה, במפגש הבא בודקים מה עדיין במרכז ומה כבר לא. התמציות שמשויכות למה שחלף יוצאות מהתערובת, ואם עלה משהו חדש, נבחנת תמצית שמשויכת אליו. כך התערובת עוקבת אחרי התמונה, ולא נשארת קפואה ברגע שבו היא נבחרה.

כדאי לקבוע מראש נקודת בחינה: מפגש שבו עוצרים ושואלים מה זז ומה לא, ומחליטים אם להמשיך, לשנות או לעצור. תהליך שממשיך מתוך הרגל אינו תהליך, ומי שמציע את נקודת הבחינה בעצמו, בלי שתבקש, עושה את עבודתו.

ואם אחרי תקופה שום דבר לא זז, זו תשובה לגיטימית ולא כישלון. אפשר לשנות את התערובת, ואפשר לומר בפשטות שזה לא הכלי הנכון לך עכשיו.

וגם הפסקות הן חלק מזה. חופשה, תקופה עמוסה או שבוע שבו פשוט שכחתם אינן מאפסות דבר, וחזרה אחרי שלושה שבועות אינה התחלה מחדש. מה שמשתנה הוא הפתיחה של המפגש: שואלים מה קרה בינתיים, ומתאימים את התערובת למה שקורה עכשיו ולא למה שהיה כשהיא נבחרה.

התמציות ניתנות בבקבוקון קטן עם טפטפת. לוקחים כמה טיפות, כמה פעמים ביום, ישירות לפה או לתוך מעט מים. ההנחיה המדויקת נקבעת יחד עם התערובת.

כדאי לקשר את הלקיחה לפעולה קבועה בשגרה, כמו כוס הקפה של הבוקר, ולהחזיק את הבקבוקון במקום שרואים. מי שנמנע מאלכוהול, מי שבהריון או בהנקה, או מי שיש לו רגישות לרכיב מסוים, צריך לשאול ממה עשוי הנוזל שבבקבוקון כבר בתשאול.

שכחה של מנה אינה מאפסת דבר ואין צורך להשלים אותה. מה שמשנה הוא הרצף לאורך תקופה, לא הדיוק בשעה. מי שמגלה שהוא שוכח בקביעות, עדיף שיאמר את זה במפגש: אפשר לשנות את מספר הפעמים ביום או את השעות, וסידור שמתאים לשגרה שלך מוחזק לאורך זמן.

כדאי גם לרשום כמה שורות פעם ביום או יומיים. שתי שורות על מה שהעסיק אותך ואיך ישנת שוות יותר מכל ניסיון להיזכר שבועיים אחרי, והן מה שהופך את נקודת הבחינה לשיחה עם תוכן.

את הבקבוקון כדאי להחזיק מחוץ לשמש ישירה ולא ברכב בקיץ. אם הוא נשפך או נגמר מוקדם מהצפוי, אומרים את זה במקום להמתין למפגש הבא, וההנחיה מתעדכנת. אלה פרטים קטנים, אבל הם ההבדל בין תערובת שנלקחת לבין תערובת שעומדת על המדף.

המדריך הזה כולל תמציות שמשויכות למצבים קשים: אשמה, הלם, תחושה של הגעה לקצה. חשוב לומר כאן בבירור את מה שהשיטה אינה.

פרחי באך אינם טיפול נפשי ואינם מחליפים אותו. מי שנמצא במצוקה נפשית ממשית, מי שמתמודד עם אבחנה פסיכיאטרית, ומי שנמצא במקום שבו הרגש כבר אינו נסבל, צריך איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. ומי שחושב על פגיעה בעצמו צריך לפנות לעזרה מיד, לרופא, למוקד חירום או לקו תמיכה נפשית. ער"ן זמין בטלפון ובצ'אט בכל שעות היממה.

פרחי באך יכולים לשבת לצד עזרה כזו. הם לא יכולים לבוא במקומה.

גם מי שנוטל תרופות פסיכיאטריות צריך לשאול את הרופא המטפל על כל שילוב, לפני שמתחילים. וכדאי שאיש המקצוע שמלווה אותך מתחום הנפש יידע על התערובת, כדי שהתמונה אצלו תהיה מלאה.

הגבול הזה אינו הסתייגות משפטית בסוף עמוד. הוא הסיבה שהמדריך הזה מתאר שיוך בשיטה ולא טוען לתוצאה, ושהוא חוזר ואומר שהרשימה אינה אבחנה.

זו גם המסגרת המקובלת לטיפול משלים בכלל, כפי שהמרכז הלאומי האמריקאי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית מגדיר אותה: גישה שיושבת **לצד** הרפואה, לא במקומה. ההבחנה בין "לצד" לבין "במקום" היא כל ההבדל, והיא נכונה במיוחד כשמדובר בנפש.

שיטת פרחי באך כוללת 38 תמציות, בשבע קבוצות: פחד, חוסר ודאות, חוסר עניין בהווה, בדידות, רגישות יתר להשפעות, דכדוך וייאוש, ודאגה מופרזת לאחרים. כל תמצית משויכת בשיטה למצב רגשי מסוים. זהו הסיכום של פרחי באך ומשמעותם כפי שהשיטה מגדירה אותה, ולא טענה על מה שהם עושים.

הרשימה היא נקודת פתיחה טובה להבנת השיטה ולשיחה, אבל היא אינה אבחנה. בפועל נבחרת לרוב תערובת אישית, לפי תשאול, והיא נבחנת מחדש לאורך הזמן.

מי שרוצה לעבור על תמציות באך לפי מצב רגשי יחד עם מישהו, יכול לקרוא על טיפול בפרחי באך בקליניקה, לראות את המחירון, או ליצור קשר ולשאול לפני שקובעים.

ומעל הכל, השיטה אינה תחליף לעזרה נפשית כשצריך אותה.

ואם אחרי כל זה עדיין לא ברור לאן אתה שייך ברשימה, זה בסדר גמור. רוב האנשים מגיעים לפגישה הראשונה עם שתיים או שלוש מילים ודוגמה אחת, ומשם ממשיכים יחד. הרשימה נועדה לפתוח שיחה, ומי שקרא אותה עד כאן כבר עשה את החלק שאפשר לעשות לבד.