מרידיאן הקיבה

מרידיאן הקיבה - ST - Wei

אלמנט האדמה (איבר Yang) - Earth. בן הזוג באלמנט הוא הטחול (SP - איבר Yin).

שכבה: Yang Ming. - בן הזוג בשכבה הוא המעי הגס (LI).

שעה: 7:00-9:00 - בן הזוג בשעון הסיני הוא מגן הלב (PC).

שלוש השורות שפותחות את הדף

שלוש השורות שמעל התמונה אינן פתיחה ספרותית אלא כרטיס הזהות של המרידיאן, ובאותו מבנה בדיוק נפתח כאן כל אחד משנים עשר המרידיאנים. השורה הראשונה אומרת לאיזה אלמנט שייכת הקיבה ומי בן זוגה באותו אלמנט. השנייה אומרת באיזו שכבה היא יושבת ומי שותפה לה בשכבה. השלישית אומרת מתי ביממה היא בשיאה ומי עומד מולה בשעון הסיני. מי שקורא את שלוש השורות האלה בכל שנים עשר הדפים מחזיק בסוף את המפה כולה.

הקיבה היא איבר Yang. ההבחנה בין איברי היין לאיברי היאנג עוברת דרך כל התורה, ובמאמר על ין ויאנג היאנג מתואר כחם, כגבוה, כמהיר וכפורץ החוצה, מול היין הקר, הנמוך והאיטי. בגוף ההבדל המעשי הוא בין איבר שמאחסן לאיבר שדבר עובר דרכו, וזה נאמר במאמר על מרידיאן כיס המרה דרך החריג שלו: כיס המרה נקרא שם האיבר היאנגי היחיד המאחסן נוזל טהור. הקיבה היא שק בנפח שני ליטרים שהמזון נכנס אליו ויוצא ממנו, ואילו הטחול, בן זוגה באלמנט, הוא איבר Yin.

השכבה היא הקומה השנייה של המפה. Yang Ming היא שכבה משותפת לקיבה ולמעי הגס, ומרידיאן אחד שלה רץ על הרגל והשני על היד. המשמעות המעשית נמצאת במסלול עצמו ולא בהגדרה: המרידיאן המרכזי של המעי הגס מסתיים בצידו של האף בנקודה LI20, והמסלול הפנימי של הקיבה מתחיל באותה נקודה בדיוק, עולה משם אל הקנטוס הפנימי של העין ויורד אל ST1. שני האיברים אינם שכנים בבטן, אבל המסלולים שלהם נוגעים זה בזה בפנים.

השורה השלישית היא השעה. תאוריית השעון הסיני גורסת שלכל אורך היממה עובר כל אחד משנים עשר המרידיאנים תהליך של עלייה ושקיעה בעוצמתו, ובין 7:00 ל-9:00 הצ'י נמצא בקיבה. במאמר על השעון הסיני מסומנות השעות 7:00 עד 11:00, שעות הטחול והקיבה, כשעות השיא של מערכת העיכול, ונכתב שם שאלה השעות הטובות ביותר לאכול וללמוד, משום שלמידה היא כמו אכילה ואנחנו מעכלים את החומר כפי שאנחנו מעכלים את המזון.

מול הקיבה בשעון עומדת מעטפת הלב, בשעות 19:00-21:00. זה אינו צמד של אלמנט אלא צמד של שעה, ומשמעותו שהשעה שבה איבר נמצא בשיאו היא השעה שבה בן זוגו בשעון נמצא בשפל. במאמר על השעון הסיני הציר הזה מוצג ככלי עבודה משני כיוונים: כשאי אפשר לפגוש מטופל בשעת השיא שואפים לשעה המקבילה בשעון, וכשתופעה חוזרת בשעה קבועה היא מכוונת לאחד משני צדי הציר.

אנטומיה מערבית

הקיבה היא האיבר הרחב ביותר במערכת העיכול, מדובר באיבר דמוי שק העשוי שלוש שכבות שרירים בנפח שני ליטרים. הקיבה מונחת מתחת לסרעפת, בחלק העליון של חלל הבטן, חלקה העליון והעיקרי מונח בצד השמאלי של הגוף. לקיבה שני פתחים - פתח עליון הנקרא "פי הקיבה" - Cardia - החלק הקרוב לחיבור עם הוושט, הפתח השני הוא ה- Pyloric- הפתח התחתון של הקיבה, ממנו יוצא המזון לתריסריון - תחילתו של המעי הדק. פתחים אלו מוגנים בשרירים חזקים הקרויים סוגרים. על פי הרפואה המערבית לקיבה מספר תפקידים:

1. אחסון מזון - נפח הקיבה יכול לנוע בין 55 מ"ל לשני ליטרים - והנעתו להמשך צינור העיכול.
2. פירוק מכני של המזון באמצעות שרירים לאחר הפירוק בפה .
3. פירוק כימי אנזימטי של החלבונים על ידי אנזימים.
4. ספיגת מים ומלחים.
5. הגנה מפני כניסת חיידקים - חיידקים שנכנסים לקיבה לא שורדים הודות לחומציות שבה.
6. פירוק ראשוני של שומנים.

איך נקראת טבלת ההתאמות

הטבלה שלמעלה אינה רשימת סמלים אלא רשימת סימנים. כל שורה בה היא מקום שבו אלמנט האדמה מבצבץ החוצה ואפשר לראות אותו, לשמוע אותו או להריח אותו, והיא נקראת יחד עם התשאול, עם אבחנת הלשון ועם אבחנת הדופק ולא במקומם.

הרגש של הקיבה הוא דאגה, והוא חוזר במקום נוסף בחומר: במאמר על ין ויאנג, בפרק על עודף יין, נכתב שדאגות ומחשבות יתר הן הדבר המרכזי שגורם לטביעה, שזה כמו ללכת בתוך בוץ, ושהרגש הזה עלול לגרום לפתולוגיות של צבירת נוזלים. האקלים של הקיבה באותה טבלה הוא לחות. הרגש והאקלים מצביעים על אותו כיוון.

הכיוון של האדמה הוא מרכז, והוא היחיד מבין חמשת הכיוונים שאינו רוח שמיים. זה מתיישב עם מה שכתוב ברשימת התפקידים: הקיבה נחשבת למרכז הגוף, היא נותנת לגוף את הבסיס, ושאר האלמנטים סובבים אותה. העונה היא קיץ אינדיאני, כלומר עונת מעבר, והטעם הוא מתוק. הצבע חום צהבהב, הקול שירה, הריח מתקתק וההפרשה רוק.

שתי שורות בטבלה נשארו ריקות, וזה אינו חוסר. האספקט הנפשי והפתח אינם רשומים באף אחת מטבלאות איברי היאנג באתר הזה, והם רשומים בטבלאות איברי היין, מלבד מעטפת הלב, שהמאמר עליה אומר שהיא אינה נכללת כאחד מאיברי ה-Zang וה-Fu אלא נחשבת כתוספת של הלב. באדמה שתי השורות האלה מופיעות אצל הטחול: האספקט הוא ה-YI, אספקט הכוונה, והפתח הוא הפה והשפתיים. שורת הרקמה מתנהגת אחרת. היא ריקה כאן, אצל המעי הדק, אצל שלפוחית השתן ואצל המחמם המשולש, ומלאה אצל המעי הגס ואצל כיס המרה, ובשני המקרים בדיוק באותו ערך שנושא בן הזוג באלמנט. אצל הטחול הרקמה היא מסת השריר והבשר. באדמה הם מופיעים אצל הטחול: הרקמה שם היא מסת השריר והבשר, האספקט הנפשי הוא ה-YI, והפתח הוא הפה והשפתיים. אותו דפוס בדיוק חוזר במתכת בין המעי הגס לריאות, ובאש בין המעי הדק ללב.

השורה האחרונה היא התפקיד בקיסרות, והיא המפורשת מכולן: מחסן התבואה. ברשימת התפקידים חוזר אותו רעיון בשם אחר, כשהקיבה נקראת בכתבים המחסן הגדול, Tai Cang, ומתוארת כשער של הפוסטנטאל צ'י, המקום החשוב ביותר לייצור אנרגיה לגוף. הטחול נרשם באותה טבלה כשר מחסני התבואה, ובשאר האיברים באתר הזה המטאפורה נמשכת: הלב הוא הקיסר, המעי הדק הוא נהר המילוט שלו, הכליות הן שר האוצר והמעי הגס הוא שר ההובלה והמעבר.

תפקידים

1. שולטת על תהליכי בישול והרקבה של המזון (התחנה הראשונית של העיכול).
2. הקיבה היא השער של הפוסטנטאל צ'י. המקום החשוב ביותר שאנו צריכים בשביל לייצר אנרגיה לגוף. בכתבים נקרא ה"מחסן הגדול" (Tai Cang).
3. הקיבה היא מקור הנוזלים (ים הנוזלים).
4. שולטת בתנועת ההורדה של הצ'י.
5. שולטת בהנעת תמציות המזון.
6. נחשבת למרכז הגוף, נותנת לגוף את הבסיס - שאר האלמנטים סובבים אותה (נמצאת במרכז - אדמה).

הקיבה והטחול, צמד האדמה

אלמנט האדמה מורכב משני איברים, והם עובדים בכיוונים הפוכים. ברשימת התפקידים של הקיבה כתוב שהיא שולטת בתנועת ההורדה של הצ'י ושהיא שולטת על תהליכי בישול והרקבה של המזון, כלומר התחנה הראשונה של העיכול. במאמר על מרידיאן הטחול כתוב שהטחול מחזיק את האיברים במקומם באמצעות הצ'י הזוקף, ובמאמר על טחורים אותו תפקיד נקרא בשמו הפשוט, הרמה. אחד מוריד ואחד מרים, ושניהם באותו אלמנט.

החלוקה נמשכת בשאר התפקידים. הקיבה מקבלת את המזון, מאחסנת אותו ומניעה אותו הלאה, ונקראת מקור הנוזלים, ים הנוזלים. הטחול מבצע את ההנעה וההתמרה של מזון ונוזלים, כלומר הופך חומר צמיג וצפוף יחסית לצ'י, מחזיק את הדם בכליו, נוטל תפקיד חשוב בייצור צ'י ודם, ומאחסן את ה-YI, אספקט הכוונה, זה שמופעל בלימוד ובשינון.

הצמד גלוי גם במסלולים עצמם ולא רק בתפקידים. הענף השלישי של המרידיאן המרכזי של הקיבה מתפצל מ-ST42 בגב כף הרגל ויורד אל הצד המדיאלי של הבוהן הראשונה, אל SP1, ושם הוא מתחבר למרידיאן הטחול. מרידיאן החיבור של הקיבה מתחיל ב-ST40, זורם אל החלק המדיאלי של השוק ומתחבר שם למרידיאן הטחול. המרידיאן המתפצל של הקיבה נכנס לבטן, לקיבה ולטחול. שלוש מפות שונות של אותו מרידיאן נוגעות באותו איבר.

מי שרוצה לראות איך הצמד הזה נראה מהצד של האדם ולא מהצד של המפה, שני מאמרים באתר נוגעים בו ישירות: אכילה נכונה, שעוסק בדרך שבה אוכלים ולא רק במה שאוכלים, וכאב בטן, שבו מתוארת נקודה אחת על המרידיאן הזה ומה עושים איתה בבית.

השעות של הקיבה, ומה נוהגים לעשות בהן

בין 7:00 ל-9:00 הצ'י בקיבה, ובין 9:00 ל-11:00 הוא עובר לטחול. ארבע השעות האלה הן החלון של אלמנט האדמה בשעון והן נופלות על הבוקר. במאמר על השעון הסיני כתוב שאלה שעות השיא של מערכת העיכול, ושבשעות האלה הכי טוב לאכול וללמוד.

המאמר אכילה נכונה ממשיך את אותה שורה מהצד המעשי, ומפריד ארבעה דברים ששייכים לארוחה ולא למזון עצמו. איך אוכלים, כלומר בישיבה ולא בעמידה, בלי רעשי רקע ובלי טלפון, ותוך התרכזות באוכל עצמו. מתי אוכלים, כלומר כחמש ארוחות ביום, שלוש עיקריות ועוד כשתי ארוחות ביניים. כמה אוכלים, כלומר מספר מצומצם של מאכלים בארוחה אחת, ועצירה בשלושת רבעים מקיבולת הקיבה ולא בשובע מוחלט. ומה אוכלים, שהוא החלק שאין עליו תשובה אחת, משום שהוא תלוי בעונה, במצב הגוף ובאדם עצמו.

כלל האצבע שמצוטט שם, בבוקר תאכל כמו מלך, בצהריים כנסיך ובערב כאביון, יושב על אותו שעון. שעת הקיבה היא בבוקר, ובמאמר על השעון הסיני העת לארוחת ערב קלה נרשמת בשעות הכליות, 17:00-19:00, בקצה השני של היום.

השעה משמשת גם באבחון. במאמר על השעון הסיני כתוב שכשקיימות מחלות שקשה לאבחן, אפשר לתשאל את המטופל על השעות שבהן הבעיה מחריפה ומשם לפנות למרידיאן שאותן שעות מצביעות עליו. תופעה שחוזרת בכל בוקר בין 7:00 ל-9:00 ותופעה שחוזרת בכל ערב בין 19:00 ל-21:00 מצביעות על אותו ציר, ציר הקיבה ומעטפת הלב.

קיבה - מרידיאן מרכזי

מסלול חיצוני - המרידיאן מתחיל מתחת לאישון (ST1) ונכנס לחיך העליון (GV26,28), מקיף את השפתיים ונפגש עם מרידיאן ה-CV (CV24), יורד דרך הלחי לכיוון (ST5) אל זווית הלסת (ST6), עולה אנטריורית לאוזן דרך נקודה ST7 לכיוון נקודה GB3. משם עולה לקו השיער באיזור הטמפורלי אל הנקודה ST8 (דרך GB4,5,6) וממשיך לאורך קו השיער אל חזית המצח (GV24).

ענף מהמרידיאן יורד ממרכז עצם הלסת התחתונה (ST5), דרך הגבול האנטריורי של שריר ה-SCM באזור הגרון (ST9) ונכנס לשקע הסופרא-קלויקולרי (ST12). מהנקודה ST12, ממשיך הענף אל החזה לאורך קו הפטמה, 4 צון לטראלית לקו האמצע עד למרב"צ החמישי (ST18), משם יורד מטה לאורך הבטן במרחק של 2 צון מקו האמצע עד לאזור הגניטאלי (ST30). מנקודה זו ממשיך מטה לאורך הצד הלטראלי-אנטריורי של הירך אל הברך ומשם לאורך הצד הלטראלי - אנטריורי של השוק אל חלקה הדורסאלי של כף הרגל עד לקצה הבוהן השנייה.

ענף נוסף מתפצל מ-ST36, 3 צון מתחת לברך, ויורד עד החלק הלטראלי של הבוהן השלישית.

ענף שלישי מתפצל מחלקה הדורסאלי של כף הרגל (ST42) אל החלק המדיאלי של קצה הבוהן הראשונה ב-SP1, שם הוא מתחבר למרידיאן הטחול.

מסלול פנימי - מתחיל מחלקו הלטראלי של האף (LI20), עולה לעבר הקנטוס הפנימי של העין (BL1), יורד לרכס האינפרא-אורביטאלי (ST1), שם מתחבר לתחילת המסלול החיצוני.

ענף מהשקע הסופרא-קלויקולרי (ST12) ממשיך פוסטריורית אל עבר הגב העליון ומתחבר ל-GV14 (מפגש כל מרידיאני היאנג), יורד דרך הסרעפת ומתחבר לנקודות CV12,13, נכנס לקיבה ומתחבר עם הטחול.

ענף נוסף יוצא משוער הקיבה (פילורוס) ויורד לאורך הבטן עד לנקודה ST30.

קיבה - מרידיאן החיבור

מרידיאן זה מתחיל בצידה הלטראלי של השוק בנקודהST40 וזורם אל החלק המדיאלי של השוק, שם מתחבר למרידיאן הטחול, עולה לאורך הרגל, עובר דרך הבטן אל העורף ולחלקו האחורי של הראש (בנקודה זו מתאחד עם שאר מרידיאני היאנג ונכנס למח). תת סעיף יוצא מאזור הגרון וחודר לגרון.

קיבה - מרידיאן מתפצל

המרידיאן המתפצל נפרד מהמרידיאן המרכזי באזור אמצע הירך, עולה ונכנס לבטן, לקיבה ולטחול, משם עולה ונכנס ללב, ממשיך לזרום דרך הושט אל הפה והגרון. מהפה עולה המרידיאן לאורך האף אל העין (BL1), שם מתחבר עם המרידיאן המרכזי של הקיבה.

קיבה - מרידיאן השרירים

המרידיאן מתחיל באזור שלוש הבהונות המרכזיות ועולה לאורך צידה הלטראלי של עצם השוק עד לברך, שם מתחבר למרידיאן השרירים של ה- GB. משם עולה לעבר מפרק הירך, ממשיך דרך הצלעות התחתונות וחודר לעמוד השדרה.

ענף של המרידיאן זורם לאורך עצם השוק עד לברך, משם עולה דרך האגן אל מעל לאזור הגניטאליה. לאחר מכן, עולה דרך הבטן והחזה אל השקע הסופרא-קלויקולרי (ST12). מנקודה זו ממשיך ועולה דרך הצוואר אל הלסת, הפה והאף אל העין, שם מתחבר למרידיאן השרירים של ה- BL.

תת סעיף מתפצל מהלסת לעבר האוזן.

ארבע המפות של המרידיאן

כל אחד משנים עשר הדפים האלה מצייר את אותו מרידיאן ארבע פעמים, וזאת אינה חזרה. אלה ארבע מפות שונות של אותו איבר, וכל אחת מהן עונה על שאלה אחרת.

המרידיאן המרכזי הוא זה שנושא את הנקודות הממוספרות, והוא נחלק למסלול חיצוני, שרץ על פני הגוף ואפשר להצביע עליו, ולמסלול פנימי, שנכנס אל האיברים. אצל הקיבה החיצוני יורד מתחת לאישון עד הבוהן השנייה, והפנימי מתחיל בצידו של האף, עולה אל העין ומתחבר לתחילת החיצוני, וענף שלו נכנס לקיבה ומתחבר לטחול.

מרידיאן החיבור יוצא מנקודה אחת בלבד ומחבר את המרידיאן לבן זוגו. אצל הקיבה זו ST40, ובטבלת הנקודות היא רשומה בדיוק כך, נקודת חיבור. אותו דפוס חוזר בכל המרידיאנים: אצל המעי הגס זו LI6, אצל הלב HT5, אצל הכליות KID4 ואצל המעי הדק SI7.

המרידיאן המתפצל הולך למקומות שהמרכזי אינו מגיע אליהם. במאמר על מרידיאן הכליות נכתב על המתפצלים שתפקידם להפעיל שני איברים ולהגיע למקומות ספציפיים שהראשי אינו מגיע אליהם. אצל הקיבה הוא נפרד באמצע הירך, נכנס לבטן, לקיבה ולטחול, ומשם עולה ללב, לוושט, לפה ולגרון ואל העין.

מרידיאן השרירים אינו נושא נקודות משלו. הוא נקשר במפרקים, הולך לאורך קבוצות שרירים ונפגש עם מרידיאני שרירים אחרים. אצל הקיבה הוא מתחיל בשלוש הבהונות המרכזיות, נקשר בברך למרידיאן השרירים של כיס המרה, ובעין הוא מתחבר למרידיאן השרירים של שלפוחית השתן.

שלוש מארבע המפות של הקיבה נוגעות בעין, והמרכזי מתחיל שם. זה אינו פרט טכני בלבד: העין רשומה במאמר על מרידיאן הכבד כפתח של אלמנט העץ, והמפגש הזה הוא אחת הדרכים שבהן מרידיאנים של אלמנטים שונים נוגעים זה בזה.

טבלת נקודות דיקור על מרידיאן הקיבה

נקודות על מרידיאן הקיבה ששייכות לאיברים אחרים

הטבלה שלמעלה מספרת דבר שלא נראה במבט ראשון: כמה מהנקודות החשובות של המעי הגס ושל המעי הדק אינן יושבות על המרידיאנים שלהם אלא על מרידיאן הקיבה.

ST25, ציר שמיימי, רשומה בטבלה כנקודת ההתראה של המעי הגס, נקודת ה-Mu שלו, והיא נמצאת שני צון לצד הטבור. ST37 רשומה כנקודת הים התחתונה של המעי הגס, ובמאמר על מרידיאן המעי הגס יש ענף שיורד מהשקע הסופרא-קלויקולרי, מנקודה ST12, אל ST37 בדיוק. ST39 רשומה כנקודת הים התחתונה של המעי הדק, ובמאמר על מרידיאן המעי הדק יש ענף מקביל שיורד מ-ST12 אל ST39.

ST12 עצמה, קערה ריקה, רשומה כמפגש של כל מרידיאני היאנג חוץ ממרידיאן שלפוחית השתן. המרידיאן של המעי הגס עובר בה, המרידיאן של המעי הדק עובר בה, והמרידיאן המרכזי של הקיבה נכנס אליה ויוצא ממנה. ST8, פינת הראש, מסומנת במאמר על המעי הדק כנקודת המפגש של שלושת מרידיאני השרירים היאנגים של היד.

ST36, שלושת המיילים של הרגל, היא הנקודה שהכי הרבה אנשים פגשו בלי לדעת על איזה מרידיאן היא יושבת. בטבלה היא רשומה כנקודת ים, כנקודת אדמה, כנקודת השעה וכנקודת ים התזונה התחתונה, ובמאמר כאב בטן היא מתוארת בשמה ובמיקומה, בחלק החיצוני והתחתון של ראש העצם הגדולה, עם ההערה שהיא יעילה לשימושים רבים.

ST30, צ'י מתפרץ, רשומה כנקודת מפגש עם ה-Chong וכנקודת ים תזונה עליונה, והיא נמצאת בגובה הגבול העליון של הפיוביק. ST17, מרכז השד, רשומה בטבלה כאסורה לדיקור ולמוקסה. השורה הזאת היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהטבלה אינה קישוט אלא מסמך עבודה.

שאלות שחוזרות על מרידיאן הקיבה

מהי שעת הקיבה בשעון הסיני?

שעת השיא של הקיבה היא 7:00-9:00. יחד עם שעת הטחול, 9:00-11:00, אלה השעות של אלמנט האדמה, ובמאמר על השעון הסיני הן מסומנות כשעות השיא של מערכת העיכול ולכן כשעות הטובות ביותר לאכול וללמוד. מולה בשעון עומדת מעטפת הלב, בשעות 19:00-21:00.

מי בן הזוג של מרידיאן הקיבה?

יש שלושה, ולכל אחד מהם משמעות אחרת. באלמנט האדמה בן הזוג הוא הטחול, איבר היין. בשכבת Yang Ming השותף הוא המעי הגס. בשעון הסיני בת הזוג היא מעטפת הלב, שנמצאת בשפל בדיוק כשהקיבה בשיא.

איפה עובר מרידיאן הקיבה?

המסלול החיצוני מתחיל מתחת לאישון בנקודה ST1, מקיף את השפתיים, יורד אל זווית הלסת, עולה אל האוזן ואל קו השיער, וענף שלו יורד דרך הצוואר אל השקע הסופרא-קלויקולרי, משם לאורך קו הפטמה בחזה, לאורך הבטן במרחק שני צון מקו האמצע, ואז על החלק הקדמי-חיצוני של הירך והשוק עד הבוהן השנייה. הנקודות עליו נספרות מ-ST1 עד ST45.

מה הקשר בין מרידיאן הקיבה לאלמנט האדמה?

הקיבה היא איבר היאנג של האדמה, והטחול הוא איבר היין שלה. הכיוון של האדמה הוא מרכז, האקלים לחות, הטעם מתוק, העונה קיץ אינדיאני והרגש דאגה, וברשימת התפקידים הקיבה מתוארת כמרכז הגוף שסביבו סובבים שאר האלמנטים.

למה נקודות של המעי הגס ושל המעי הדק יושבות על מרידיאן הקיבה?

כך זה רשום בטבלאות ובמסלולים. ST25 היא נקודת ההתראה של המעי הגס, ST37 היא נקודת הים התחתונה שלו ו-ST39 היא נקודת הים התחתונה של המעי הדק, ובמאמרים על שני המעיים מתוארים ענפים שיורדים אל שתי הנקודות האחרונות. הקיבה והמעי הגס ממילא חולקים את שכבת Yang Ming.