ין ויאנג - YIN & YANG

Yin / Yang ין ויאנג (או "2 הכלים") מתארים שני כוחות מנוגדים אך משלימים בכל הדברים בעולם. הסמל המוכר לנו (טאי ג'י) מנסה לסמל את התנועתיות הבלתי נגמרת של היין והיאנג - כל אחד מהם יכול להיות בשיא, אבל הם לא מתקיימים אחד בלי השני, העיגול הקטן מסמל שבשיא אחד הכוחות מתחיל בו הזרע של הכוח השני

קיימות ארבע הגדרות כלליות

היין והיאנג מנוגדים זה לזה - הם מייצרים את המתח שדרכו אפשר לנוע. התנועה מתרחשת בין הקצוות, הם שניים שונים - יום מול לילה, הניגודיות תמיד יחסית - אין מצב סטטי בניגודיות. באדם מאוזן היין והיאנג יהיו בתנועה מתמדת (גלית ושקטה, כמו מטוטלת, בין הקצוות, משהו רך ורחב, אין בו קפיצות חדות, ריתמוס טבעי וסדיר כמו הלב שלנו).

היין והיאנג תלויים זה בזה - לא יכול שיהיה יין בלי יאנג ולהפך, לא יהיה יאנג בלי יין.

היין והיאנג מכלים זה את זה - האחד בא על חשבון השני. אוכלים כדי להפיק אנרגיה ומוציאים אנרגיה ומכלים את האוכל והפוטנציאל שיש בו.

היין והיאנג משתנים זה לזה - אין פה סטטיות, הם כל הזמן בתנועה, יין משתנה ליאנג ויאנג משתנה ליין (היום הופך ללילה והלילה הופך ליום).

ארבע ההגדרות הן סדר אחד, לא ארבע עובדות נפרדות

כשקוראים את ארבע ההגדרות בזו אחר זו מתקבל תהליך שלם ולא רשימה. הניגודיות היא זו שיוצרת את המתח, ובלי מתח אין לאן לנוע. התלות מונעת מכל אחד משני הכוחות להתקיים לבדו, ולכן התנועה תמיד מתרחשת בין שני קצוות ולא לכיוון אחד בלבד. הכילוי הוא המחיר של התנועה - כל מהלך של אחד הכוחות נעשה על חשבון השני. וההשתנות היא המקום שאליו התנועה מגיעה: לא רק שהיין מתמעט כשהיאנג גובר, אלא שבנקודה מסוימת הוא הופך להיות הכוח השני. זו בדיוק המשמעות של העיגול הקטן בתוך הטאי ג'י - בשיא של כוח אחד כבר נמצא הזרע של הכוח ההפוך.

מכאן נובעת השאלה הראשונה ששואלים על אדם ברפואה הסינית: לא איזה כוח חזק אצלו, אלא האם הכוחות זזים. אדם מאוזן אינו אדם שהיין והיאנג שלו שווים במדידה כלשהי, אלא אדם שהם מתנדנדים אצלו בקצב רך וסדיר, כמו מטוטלת. סטטיות היא הסימן, לא עוצמה. גוף שנתקע בקצה אחד ואינו חוזר ממנו הוא הגוף שמתחילים לתאר בו דיס-הרמוניה.

מה יין ויאנג אינם

שני הכוחות אינם טוב ורע, ואינם בריא וחולה. אין באף אחת מארבע ההגדרות רמז לכך שעדיף שיהיה יותר יאנג או יותר יין, ומה שמתואר כפתולוגיה הוא תמיד הפער ביניהם ולא זהותו של הצד הגדול. גם הקישור של האישה ליין ושל הגבר ליאנג אינו קביעה על אנשים אלא שימוש בשני הכוחות כדי לתאר תנועה: מקבלת פנימה מול פורץ החוצה.

הם גם אינם שני חומרים שאפשר להצביע עליהם. יין ויאנג הם יחס, ולכן אותו דבר עצמו יכול להיות ייני ביחס לאחד ויאנגי ביחס לאחר. הלילה ייני מול היום, אבל בתוך הלילה יש שעות ייניות יותר וייניות פחות; מים חמימים ייניים מול אש ויאנגיים מול מים קרים. אין מצב סטטי בניגודיות, וזה נכון גם ברמת הגוף כולו וגם ברמת סימן בודד.

ה-יין הוא הקר, הנמוך, האיטי, הלילה, החושך; ה-יאנג לעומתו הוא החם, הגבוה, המהיר, האור. בהתייחסות לגבר ואישה: האישה היא - נקבה, נקב, מקבלת פנימה ולכן היא תשויך ל-יין. לעומתה, הגבר הוא - זכר משום שהוא משאיר זכר, הוא פורץ החוצה ולכן הוא ישויך ל-יאנג

איך היין והיאנג מסודרים על מפת הגוף

החלוקה הזו אינה נשארת ברמת ההסבר. שנים עשר המרידיאנים של הגוף מחולקים בדיוק לפיה: שישה מהם ייניים ושישה יאנגיים, והם מסודרים בזוגות לפי חמשת האלמנטים. באלמנט העץ הכבד הוא הייני וכיס המרה הוא היאנגי; באלמנט האש הלב ומעטפת הלב ייניים והמעי הדק והמחמם המשולש יאנגיים; באלמנט האדמה הטחול ייני והקיבה יאנגית; באלמנט המתכת הריאות ייניות והמעי הגס יאנגי; ובאלמנט המים הכליות ייניות ושלפוחית השתן יאנגית. לכל אחד מהם יש עמוד מאמר משלו כאן, וכולם נפתחים באותן שלוש שורות: האלמנט והקוטביות, השכבה, והשעה.

האיברים הייניים הם האיברים המלאים והאיברים היאנגיים הם החלולים, ולכל אחד מהם תפקיד שמתאים לצורתו: הייני אוגר, היאנגי מעביר. לכלל הזה יש יוצא דופן אחד, וכיס המרה הוא זה שנושא אותו - הוא האיבר היאנגי היחיד שמאחסן נוזל טהור, ולכן הוא נמנה על ששת אברי ה-Fu המיוחדים. מי שרוצה לראות איך היין והיאנג מתנהגים כשהם אינם מתנהגים לפי הכלל, כדאי לו להתחיל שם.

מעל החלוקה הזו יש חלוקה נוספת, וזו שנקראת שכבה. שלוש שכבות יין - Tai Yin, Shao Yin ו-Jue Yin - ושלוש שכבות יאנג - Tai Yang, Shao Yang ו-Yang Ming. כל שכבה מחברת שני מרידיאנים שאינם שייכים לאותו אלמנט: הריאות והטחול נמצאים יחד ב-Tai Yin, הלב והכליות ב-Shao Yin, הכבד ומעטפת הלב ב-Jue Yin, שלפוחית השתן והמעי הדק ב-Tai Yang, כיס המרה והמחמם המשולש ב-Shao Yang, והקיבה והמעי הגס ב-Yang Ming. בכל שכבה אחד מבני הזוג עובר ביד והשני ברגל, כך שהשכבה מותחת קו בין הפלג העליון לתחתון.

הין והיאנג בגוף והבנה של מהי מחלה

כשהגוף בהרמוניה, לא סובל ממחלה או חוסר איזון משמעותי הין והיאנג לא מאוד נבדלים, כלומר לא נראה עודף אמיתי או מדומה של יין או יאנג

ברגע שמתחילה פתולוגיה נראה דיס-הרמוניה וביטוי חיצוני להבדל בין היין והיאנג בגוף

לדוגמא: כשאנחנו מתעוררים בבוקר, לאחר שינה טובה ויקיצה טבעית, נראה במראה את השיער הפוך ועיניים מעט סגורות - כאילו הרגע התעוררנו, זה טבעי. אבל אם אחרי 3-4 שעות של עירות נראה באותו האופן - זה לא מצב טוב, מראה מעט ייני וכבוי. אדם לא צריך להראות ככה כל הזמן, במקום הזה נראה שיש איזשהי דיס-הרמוני

טבלת פתולוגיה (דיס-הרמוניה)

מחלה כרונית ואקוטית- גם למחלה עצמה יכולים להיות שלבים אקוטים ושלבים כרוניים (כמו מחלת הנשיקה)

התפתחות איטית או מהירה- המהירות שילדים מעלים חום ומורידים חום היא די מהירה, הגוף של ילד הוא מאוד יאנגי- הם גדלים מהר, וככה גם המחלות שלהם לעומת מבוגרים. אצל קשישים המחלות שמתפתחות בגילהם מתפתחות מאוד לאט, אפילו סוגים שונים של סרטנים, חילוף החומרים איטי יותר (השוואה בילדים וקשישים שהם יחסית בריאים). כשהחום עולה זה מצב יאנגי, אנשים שלא מעלים חום הם יותר יינים, הגוף חלש יותר וקשה לו לייצר התנגדות

חום וקור- תחושות של חום (כמו במנאופזה שלרוב נגרמות מחום מדומה), לעומת קור (כמו אי סבילות למזג אוויר קר לא משנה בעונה, לבוש כמו בהיפו-תיארודיזם)

חיוורון ואודם- למשל במפרקים עם דלקת (יכולה להיות דלקת חמה- מפרק אדום, חם למגע ונפוח ולעומת זאת, דלקת קרה- כאב מאוד מכווץ, מפרק קר ואז חימום מקומי עוזר)

קולות- שיעול, גרעפסים, גזים וכו' (שיעול חזק ושטחי יהיה יותר ייני, שיעול חזק, מתפרץ, בועט - יותר יאנגי)

שתן- שתן מועט וכהה חסר בלחות, חום גורם לתסיסה והעלאת ריח, יהיה יותר אקוטי- בדחיפות גבוהה ומועט יותר, לעומת שתן רב ובהיר שמלווה ביותר מצבים יינים

חומר- בצקתיות בעור בדרך כלל נגרמת מלחות- חומר ייני, לעומת עור צפוד ומיובש שיכול להיגרם מעודף חום שכילה נוזלים ולחוסר הזנה

יציאות- שלשול יכול להיות ייני ויאנגי, תלוי בדחיפות, בריחות, בגורמים לכך

קושי ורכות- ככל שהפתולוגיה קשה מרוכזת וחמה היא יאנגית; לעומת פתולוגיה "רכה" וחלשה יותר (בצקת יינית- רכה יותר לעומת בצקת יאנגית שהעור נפוח כמו בלון)

כאב- כאב שמוטב במגע מעיד על מצב ייני יותר לעומת כאב יאנגי- שהנגיעה מחמירה את הכאב, דוחף החוצה

דימום- כהה, סוער, גושי, חזק מאוד יהיה יאנגי יותר לעומת דימום ייני שיהיה בהיר, חוויר, מועט ודליל יותר

איך קוראים את הטבלה בפועל

הטבלה שלמעלה אינה רשימה של אבחנות אלא סדרה של שאלות זוגיות. כל שורה בה שואלת שאלה אחת - לאיזה צד הדבר הזה קרוב יותר - ואף שורה אינה עומדת לבדה. הניגודיות תמיד יחסית, ולכן אין בטבלה ערך מוחלט: שתן בהיר אצל אדם ששותה הרבה מים ושתן בהיר אצל אדם שכמעט אינו שותה אינם אותה תשובה. השורות גם מצטלבות זו בזו, וזו הסיבה שמופיעים כאן גם החומר, גם הקול, גם הריח וגם התחושה.

התיאור של השלשול בהמשך העמוד מראה את זה בצורה הברורה ביותר: אותו סימן עצמו יכול להיות ייני או יאנגי, והמבדיל אינו הסימן אלא הדחיפות, הריח והגורם. סימן בודד לעולם אינו מכריע. אשכול של סימנים שמצביעים כולם לאותו כיוון הוא מה שמתחיל להיראות כמו תמונה.

מי שרוצה לתרגל את הקריאה הזו על סימן אחד, המאמר על צואה כאן באתר עושה בדיוק את זה: צבע, ריח, מרקם, תדירות והתחושה שאחרי - חמישה משתנים על סימן אחד, שכל אחד מהם יושב על אחת השורות של הטבלה. אותו דבר אפשר לעשות עם השתן, עם ההזעה ועם השינה.

ארבעת המודלים

במצב מאוזן, היין והיאנג של אדם אף פעם לא סטטיים, הם זזים באופן מתמיד. יש שינויים בימים, בחודשים ובשנים, עם תנודתיות מחזורית ודינאמית. למשל, ההבדלים בין הימצאות היאנג והיין ביום לעומת הלילה, בעונות השונות

לאנשים גם יש נטייה מסויימת - יש אנשים חמים יותר, לא סובלים כל כך מקור, מעדיפים לשתות משקאות קרירים. לעומת זאת אנשים קרים יותר עם נטייה ליין יותר, יהיו כאלה שיעדיפו מים חמים יותר וכאלה שיעדיפו חמים פחות

אבל- מעבר לנטייה הטבעית של האדם, יש 4 מודלים של פתולוגיות יין ויאנג בהם מגדירים דיס-הרמוניה

עודף יאנג

האנרגיה היאנגית תהיה מוגברת, האנרגיה היינית תהיה מאוזנת

יכול להיות במצב של התאהבות, במצב של פתולוגיות, מאניה והתקף פסיכוטי, דיכאון, שמלווים בתופעות הבאות

• תופעות: חום (בגוף)- פנים אדומות, צמא, יובש, עצבנות, חוסר שקט; אינסומניה (חוסר שינה), רעב מוגבר- שורף מהר אנרגיה, עצירות, יציאה יבשה וקשה, שתן כהה וצהוב, לחץ דם גבוהה, התנהגות מוחצנת, קולות גוף חזקים, הזעות, ריחות מסריחים.
• אטיולוגיה: רגש- התאהבות, עצבות; תזונה- אוכל חם (קינמון, ג'ינג'ר), אלכוהול, קפה; תרופות- סטרואידים, כימותרפיה, תוספי מזון וצמחי מרפא לא מתאימים
• עיקרון טיפולי: להוריד יאנג, לנקז חום, לקרר, ניקוז יהיה דרך שתן, צואה, הקאה, כיוח, הזעה, דרך הפתחים. לרוב נשתן או נייזע את החום, אפשר גם לדמם בנקודות הרלוונטיות.

כשאחד מהכלים (יין/יאנג) יהיה בעודף זה יתחיל להחליש את השני- בדוגמה זו היאנג עלול לכלות נוזלים ודם וכתוצאה היין יחלש עוד יותר. ככל שהיין ירד הפער היחסי בין שני הכלים יגדל.

למשל - במחלת חום הגוף סובל מעודף יאנג שיכול להוביל גם לאחר ההחלמה לשיעול יבש מחוסר בנוזלים

עודף יין

האנרגיה היינית בעודף, היאנג תקין אך יחסית נמצא בחוסר

תופעות: קור, פסיביות, לחות, אפטיות, אדישות, ליחה, חיוורון, כבדות, מלאות, חוסר תיאבון, חוסר בצמא, שתן רב ושקוף, יציאות רכות ריריות, שלשולים, בצקות, הפרשות ואגינליות, עודף חומר- כולסטרול גבוהה, שומנים; צלוליטיס.

אטיולוגיה: תזונה קרה- מה שמכניסים לגוף מאוד משפיע על מבנה החומר שלנו. ישנם מזונות שמוסיפים יין, יין עכור- אוכל מטוגן, אוכל שמן מאוד, הרבה חומרים מלאכותיים, חומרי הדברה ומלחים שצוברים הרבה נוזלים, מוצרי חלב. מזונות שמייצרים לחות בגוף - פחמימות, שומנים; אקלים- טרופי, לח, הלחות בקלות רבה יכול להכנס ולהשפיע על האקלים בפנים (ישראל היא מדינה יותר חמה ויבשה- יותר יאנגית, והיא משפיעה על אופי האנשים פה); רגש- דאגות ומחשבות יתר זה הדבר המרכזי שגורם לטביעה, אובססיביות, כמו ללכת בתוך בוץ, הרגש עלול לגרום לפתולוגיות של צבירת נוזלים.

עיקרון טיפולי: לייבש, לחמם, להתמיר לחות, לסלק ליחה. אם האדם מראה סימנים של לחות או קור, הטיפול יהיה משולב( חימום והנעה ו/או פתירת לחות). הטיפול יכול להיות ע"י מוקסה (חימום), צמחי מרפא ודיקור, מדיטציה (לדאגות), ספורט ותנועה (להניע את היין ולחמם).

לאורך זמן היין יתגבר ויחליש עוד יותר את היאנג. למשל במצבי תזונה לקויה של אדם הסובל מהשמנת יתר, עייפות וקור נבחר להניע לייבש ולחמם על ידי צמחים, דיקור, תזונה ותנועה.

חוסר יין

סימפטומים: עודף יאנג מדומה, סימפטומים דומים לעודף יאנג אבל יהיו הבדלים

תופעות: חום (בעיקר בלילה- בשעות היין), הזעות (בעיקר בלילה), אינסומניה, שינה קלה- חסר יין ולאדם קשה להתכנס פנימה ולהרדם, עצבנות, חוסר שקט, יובש בפה, יובש ואגינלי, ואגינלי, צמא לילי, רעב לילי, שתן מועט וכהה, יציאות יבשות וקשות, חוסר בחומר- מצומק, שדוף, מיובש, רזון.

אטיולוגיה: גיל (ככל שעולים בגיל, מנופאוזה); תזונה- לא מזינה או יבשה, טראומה פיזית- תאונה, לידות צפופות, הפלות (טבעיות או מלאכותיות), עבודה קשה בלי מנוחה הולמת, חוסר שינה, מחלות כרוניות.

עיקרון טיפולי: חיזוק יין, לחלוח, הזנה

למשל - תסמונת גיל המעבר בה יש תופעת גלי חום. היאנג במצב רגיל אך הוא מורגש יותר לנוכח היין שמתמעט עם הפסקת הוסת. במצב כזה נבחר לתמוך ביין המועט עם צמחים ותזונה בעיקר

חוסר יאנג:

תסמינים: עודף יין מדומה, תסמינים דומים לעודף יין, שמקורם בחוסר יאנג

תופעות: עייפות, תשישות, קור, פסיביות, איטיות, חיוורון, חסר מוטיבציה, דיכאון, נזלת, בצקות (ייניות, רכות), חשק מיני ירוד, יציאות רכות, שתן רב ובהיר, חוסר תיאבון, חוסר צמא

אטיולוגיה: אקלים- חשיפה לקור מזגנים במזג אוויר חם; רגש- אבל, טראומה נפשית, תזונה קרה (מבחינת איכות וטמפ')

עיקרון טיפולי: חימום- ע"י מוקסה, צמחים, דיקור, מזונות- חמים ומחזקי יאנג; חיזוק אנרגיה יאנגית נעשה דרך חיזוק הכליות או הטחול בדרך כלל

עודף וחוסר אינם אותו דבר, וזו ההבחנה המעשית

שני המודלים הראשונים הם עודף אמיתי: צד אחד גדול מדי. שני המודלים האחרונים הם חוסר, וכאן הצד הגדול לכאורה תקין לגמרי - הוא נראה גדול רק משום שהצד השני ירד. לכן הכתוב למעלה מנסח אותם כעודף יאנג מדומה וכעודף יין מדומה. אדם עם חוסר יין ואדם עם עודף יאנג יתלוננו שניהם על חום, על עצבנות ועל אינסומניה, והעיקרון הטיפולי שלהם הפוך: אצל האחד מנקזים ומקררים, אצל השני מלחלחים ומזינים.

ההבדל ניכר בפרטים הקטנים יותר מאשר בתלונה הראשית. חום שמופיע בעיקר בלילה, הזעות לילה, יובש בפה וצמא לילי מתוארים בעמוד הזה כחוסר יין - ולא במקרה, הלילה הוא שעת היין, וחוסר מתגלה בדיוק בשעה שבה הכוח החסר אמור להיות בשיאו. הרעיון הזה הוא מה שהופך את השעון הסיני לכלי אבחון ולא רק לתרשים, ויש לו עמוד משלו כאן באתר.

איך מודל אחד הופך לאחר

ארבעת המודלים אינם ארבעה מצבים סגורים אלא ארבע תחנות שאפשר לנוע ביניהן, והעמוד הזה כותב את המעבר במפורש בשני מקומות. עודף יאנג מכלה נוזלים ודם, וכשהיין יורד הפער היחסי בין השניים גדל - כלומר עודף אמיתי מייצר עם הזמן גם חוסר. באותו אופן עודף יין מתגבר לאורך זמן ומחליש עוד יותר את היאנג. זו אותה הגדרה שלישית, זו שאומרת שהיין והיאנג מכלים זה את זה, רק שהיא נמדדת עכשיו בשנים ולא בשעות.

לכן שאלת הוותק חשובה כמעט כמו שאלת הסימנים. מחלה שהתחילה אתמול ומחלה שנמשכת שנים יושבות בשורה הראשונה של הטבלה בשני צדדים שונים, ואותו אדם עצמו יכול לעבור מצד לצד: גם למחלה אחת יש שלבים אקוטיים ושלבים כרוניים.

היום, העונה והשעה

התנודתיות שהעמוד הזה מתאר בימים, בחודשים ובשנים היא אותה תנודתיות שהשעון הסיני מפרט שעה שעה. שיא היאנג של היממה הוא בין 11:00 ל-15:00, אמצע היום; שעות היין הן שעות הלילה, ובהן הדם חוזר לכבד והנפש מתכנסת איתו. גם ההמלצות היומיומיות שנגזרות מזה פשוטות: לאכול וללמוד בשעות האדמה בבוקר, לצנן ולשתות בשעות המים אחר הצהריים, ולהתכנס בשעות שלפני השינה.

לעונות יש אותו מבנה. האביב הוא העונה של אלמנט העץ, של הכבד וכיס המרה; קיץ אינדיאני, עונת המעבר, הוא של האדמה ושל הטחול; והחורף הוא של המים, של הכליות ושלפוחית השתן. האקלים החיצוני מתנהג באותו אופן: הרוח שייכת לעץ, הלחות לאדמה והקור למים, וכשהם נכנסים פנימה הם מתנהגים בגוף כמו שהם מתנהגים בחוץ.

הכלים שמופיעים כאן, וכל אחד לאיזה כיוון

ההמלצות שמופיעות בארבעת המודלים אינן רשימה אחת אלא ארבע רשימות שונות, וכל כלי בהן נבחר לפי הכיוון שרוצים לנוע בו. מוקסה מחממת ולכן היא מופיעה בחוסר יאנג ובעודף יין. תנועה וספורט מניעים את היין ומחממים. מדיטציה מופיעה דווקא מול דאגות ומחשבות יתר, שהן הגורם הרגשי המרכזי לצבירת נוזלים. ניקוז של חום נעשה דרך הפתחים - שתן, צואה, הזעה - ולכן ההמלצות שם עוסקות בהוצאה ולא בהוספה. תזונה מופיעה בכל ארבעת המודלים, משום שהיא הדבר היחיד שנכנס לגוף כמה פעמים ביום.

ולמה כל זה קודם לכל דבר אחר

ארבעת המודלים מובילים לארבעה עקרונות טיפוליים שונים לגמרי, ושניים מהם הפוכים ממש לשניים האחרים. לנקז חום מגוף שחסר לו יין, או לחמם גוף שיש בו עודף יאנג, אינו טיפול חלש יותר - זו תנועה לכיוון הלא נכון. זו הסיבה שברפואה הסינית האבחנה קודמת לכל בחירה של נקודות, של צמחים או של תזונה, וזו גם הסיבה שאותה תלונה בדיוק אצל שני אנשים שונים מקבלת שתי גישות שונות.

מטופלים מגיעים עם תלונות שנשמעות זהות - עייפות, כאבי ראש, קושי להירדם, בעיות עיכול - ובשאלות של יין ויאנג הן מתחילות להיפרד זו מזו כבר בתשאול הראשון. העמוד הזה הוא הבסיס שעליו נשענים שאר עמודי היסוד כאן: המרידיאנים, השעון הסיני וחלוקת האיברים לזוגות.