קינזיו טייפ לגב: מה הוא עושה ומה לא

כאבי גב הם אחת הסיבות הנפוצות ביותר שבגללן אנשים פונים לטיפול. גב תחתון שנתפס, כתפיים עמוסות אחרי ימים מול מחשב, או עומס שמצטבר מעבודה פיזית. ולא פעם, בסוף טיפול, עולה השאלה אם להדביק טייפ.

קינזיו טייפ על הגב הוא רצועת בד אלסטית שמודבקת לאורך השרירים. הוא נמתח עם הגוף, ואינו מקבע את התנועה. המאמר הזה מסביר איך נראית הדבקה על הגב, איך חיים איתה כמה ימים, ומה הטייפ אינו.

והוא מקדיש מקום מרכזי לשאלה החשובה ביותר: מתי כאב גב צריך רופא, ולא רצועה.

קינזיו טייפ, שנכתב גם קינסיו טייפ, הוא רצועת בד אלסטית עם דבק בצדה האחורי. הוא מודבק על העור לאורך שריר או סביב מפרק, ונמתח עם הגוף. בשונה מחבישה קשיחה, הוא אינו מקבע את התנועה.

הרצועה נחתכת לאורך ולצורה שמתאימים לאזור, ומודבקת כשהאיבר נמצא בתנוחה מסוימת, לרוב במתיחה. כשחוזרים לתנוחה רגילה, הבד נאסף מעט, והעור נאסף איתו. אלה הקמטים הקטנים שרואים על טייפ מודבק, והם אינם פגם בהדבקה.

הצבע הוא צבע בלבד, ואינו משפיע על אופן הפעולה של הרצועה. וחשוב לומר: קינזיו טייפ אינו טכניקה של הרפואה הסינית. בקליניקה הוא כלי נפרד.

בגב התחתון, ההדבקה נעשית לרוב כשהגוף בכפיפה קדימה. המשמעות המעשית היא שבזמן ההדבקה מתבקשים לעמוד ולהתכופף, או לשבת ולהתכופף קדימה. כשמזדקפים אחרי ההדבקה, הבד נאסף מעט, והקמטים מופיעים.

הרצועות מודבקות לרוב לאורך השרירים שמשני צידי עמוד השדרה, או באזור אחר שנבחר בטיפול. הצורה, המספר והכיוון נבחרים לפי מה שעלה בטיפול, ולא לפי תבנית אחת שמתאימה לכל גב.

העור צריך להיות נקי ויבש, בלי קרם ובלי שמן. בסיום משפשפים מעט את הרצועה בכף היד, כדי לחמם את הדבק ולעזור לו להיאחז. כל התהליך לוקח דקות ספורות.

גם הגב העליון והכתפיים הם אזורים שבהם מדביקים טייפ. כאן ההדבקה נעשית לפעמים עם הראש מוטה, או עם הזרוע במתיחה, לפי האזור.

באזור הזה יש שיקול מעשי נוסף: חיכוך. רצועות חזייה, רצועות של תיק גב, וצווארון של חולצה, עוברים בדיוק על האזורים האלה. כדאי לומר מראש מה לובשים ביומיום, כדי שהרצועה תמוקם במקום שבו היא תחזיק מעמד.

בפועל אין תור שקובעים רק בשביל טייפ. הטייפ מגיע לרוב בסוף טיפול, אחרי עבודה על האזור, כשהוחלט שיש טעם להמשיך איתו גם בימים שאחרי.

זו אחת הטכניקות הבודדות שנשארות עם המטופל אחרי שיצא מהקליניקה. עד רגע ההדבקה הטיפול היה בחדר. מהרגע הזה, חלק ממנו ממשיך על הגב שלך, בזמן שאתה יושב, מתכופף, מתקלח וישן.

ההחלטה אם להדביק, איפה ובאיזה כיוון, מתקבלת בחדר. לפעמים ההחלטה היא לא להדביק בכלל, ולפעמים להדביק רק בפעם הבאה, אחרי שרואים איך הגב הגיב לטיפול עצמו.

קינזיו טייפ אינו חגורת גב ואינו מקבע. חגורת גב נועדה להגביל תנועה או לתמוך במצב מסוים, ולרוב נבחרת אחרי בדיקה. הטייפ נמתח עם הגוף, ואינו מגביל את התנועה.

לכן, אם רופא המליץ על חגורה, הטייפ אינו תחליף לה. ואם הגב מרגיש לא יציב, או שהכאב מחמיר בכל תנועה, השאלה אינה איזה טייפ להדביק, אלא למה.

הטייפ גם אינו בירור רפואי. הוא לא מאבחן, לא מחליף צילום או בדיקה, ולא סיבה לדחות פנייה לרופא.

זה החלק החשוב ביותר במאמר. יש מצבים של כאב גב שבהם רצועה על העור אינה מה שעונה על הבעיה, ובהם בדיקה רפואית קודמת לכל דבר.

כאב גב אחרי נפילה, תאונה או חבלה. כאב שמלווה בחולשה ברגל אחת או בשתיהן. נימול או חוסר תחושה ברגליים, ובמיוחד באזור המפשעה והישבן. שינוי בשליטה על שתן או על יציאות. חום. כאב שמעיר בלילה ואינו נרגע במנוחה. ירידה לא מוסברת במשקל. וכאב גב חדש אצל מי שיש לו היסטוריה של מחלה קשה.

בכל אחד מהמצבים האלה, הצעד הראשון הוא רופא, ובמצבים חריפים, כמו שינוי בשליטה על שתן או יציאות, מוקד חירום. אחרי שהגב נבדק, אפשר לשאול אם טייפ יכול להיכנס לתהליך.

גם כשהגב עצמו אינו דורש בדיקה דחופה, יש מצבים שבהם העור אינו מתאים להדבקה. מי שהעור שלו רגיש לפלסטרים ולדבקים, ובמיוחד מי שהייתה לו פעם תגובה לפלסטר רגיל, צריך לומר את זה לפני ההדבקה ולא אחריה.

מי שיש לו באזור פצע פתוח, כוויה, דלקת עורית פעילה או עור שנשבר, לא מדביק על האזור הזה. מי שעבר ניתוח בגב ויש לו צלקת טרייה, צריך לספר על כך. ומי שהגב שלו שעיר במיוחד, ימצא שהבד נאחז פחות טוב וההסרה פחות נעימה.

אפשר להתקלח עם הטייפ, ואין צורך לכסות אותו. אחרי המקלחת מספיק לספוג אותו בעדינות במגבת, בלי לשפשף. ואפשר לישון איתו. יש מי שמרגיש אותו יותר בלילה הראשון, במיוחד בשכיבה על הגב, ובדרך כלל זה עובר.

בגב, החיכוך הוא האויב העיקרי של הרצועה. משענת כיסא שמתחככת בה כל היום, תיק גב, חגורה, או רצועות חזייה, מקצרים את חייה. אם קצה מתקלף ונתפס בבגד, אפשר לגזור אותו בזהירות.

מי שעובד בישיבה ממושכת יכול לשים לב שהרצועה לא תתחכך במשענת כל הזמן. לפעמים כרית קטנה, או שינוי קל בתנוחה, מספיקים. וגם בלי קשר לטייפ, קימה מהכיסא מדי פעם והליכה קצרה הן הרגל שכדאי לשמור עליו, ושהמטפל עשוי לשאול עליו בפגישה הבאה.

הרצועה נמתחת עם התנועה, ולכן אפשר לזוז איתה. זיעה מרובה יכולה להחליש את הדבק בקצוות, ולכן אחרי אימון כדאי לספוג את האזור במגבת ולא לשפשף.

אבל כאן חשוב לשאול שאלה נוספת. אם הגב כואב בכל אימון, או שהכאב מחמיר אחרי פעילות, השאלה הראשונה היא למה, ולא איך להמשיך להתאמן. טייפ אינו פתרון לכאב שחוזר בכל אימון. כאב כזה צריך בירור, ולעיתים שינוי בעומס.

כמה דברים שווה לומר לפני שמדביקים טייפ על הגב. האם הייתה חבלה או נפילה, ומתי. האם הגב נבדק אצל רופא, ומה נמצא. האם הייתה פעם תגובה לפלסטר. האם יש ניתוח קודם בגב. האם יש ים, בריכה או אירוע בימים הקרובים. ומה לובשים ביומיום, כולל תיק גב או חזייה עם רצועות.

כדאי גם להגיע בבגד שמאפשר גישה נוחה לגב, כמו חולצה שקל להרים, ועם עור נקי, בלי קרם גוף. ואם יש סיכומי בדיקות או צילומים, כדאי להביא אותם. הם חוסכים זמן בתשאול, ועוזרים להחליט אם טייפ מתאים ובאיזה אזור.

גם על הגב, הטייפ נראה. זו רצועה צבעונית, והיא תהיה שם כמה ימים. בגב זה פחות בולט מאשר על הברך או על הכתף, אבל בבגד ים, בחולצה פתוחה או בחדר כושר, רואים אותה.

מי שיש לו אירוע, צילומים או ים בימים הקרובים, יכול לומר את זה מראש. אפשר לבחור צבע פחות בולט, מיקום אחר, מועד אחר, או לא להדביק בכלל.

רצועות קינזיו טייפ נמכרות גם לשימוש עצמי, ויש סרטונים שמראים איך להדביק אותן על הגב. בגב זה קשה במיוחד, כי קשה להגיע לאזור, וההדבקה נעשית בכפיפה.

מעבר לקושי הטכני, כדאי להבין מה מפסידים. בקליניקה הבחירה באזור, בכיוון ובתנוחה נעשית אחרי עבודה על האזור, ויש מי שבודק שאין סיבה לא להדביק. בבית, קל להדביק על גב שצריך בדיקה, ולהרגיש שעשית משהו, בזמן שהדבר החשוב, הבדיקה, נדחה.

ההסרה צריכה להיות איטית, ולא במשיכה אחת. הדרך הנוחה ביותר היא בסוף מקלחת, כשהעור והדבק רטובים. מרימים את הקצה, ומקלפים את הרצועה לאט, בכיוון שבו השיער צומח, תוך כדי שמחזיקים את העור שמתחת.

בגב, קשה להגיע לבד, ולכן נוח שמישהו יעזור. אם נשארות שאריות דבק, אפשר להסיר אותן במים חמימים ובסבון.

אחרי ההסרה כדאי להסתכל על העור, או לבקש ממישהו להסתכל. אדמומיות קלה שחולפת מהר אינה חריגה. אדמומיות שמתפשטת, גירוד חזק או שלפוחיות הם סיבה להתקשר.

לא כל הדבקה מרגישה נכון. אם אחרי כמה שעות הרצועה מרגישה הדוקה מדי, מושכת בכל כפיפה, או מגרדת, זה לא משהו שצריך לסבול. אפשר להתקשר ולשאול, ולפעמים הפתרון הוא פשוט להסיר.

גירוד שמתגבר, צריבה, או אדמומיות שמתפשטת, הם סימן להסיר מיד. ואם הכאב בגב מתגבר בימים שאחרי, ספרו על כך, ואם הוא מלווה באחד מסימני האזהרה שתוארו למעלה, פנו לרופא.

מאחר שהטייפ מגיע לרוב בסוף טיפול, כדאי לדעת מה קורה לפניו. הפגישה הראשונה נפתחת בתשאול: מתי הכאב התחיל, מה מחמיר אותו, מה מקל עליו, האם הייתה חבלה, והאם הגב נבדק. שואלים גם על תרופות, על מחלות רקע ועל ניתוחים קודמים.

מתוך התשאול נבחרת דרך העבודה על האזור. לפי האבחנה, ייתכן שייעשו דיקור, שיאצו או כוסות רוח. רק בסוף, אם הוחלט שיש טעם להמשיך גם בימים שאחרי, מודבק הטייפ.

מאחר שהטייפ ממשיך את הטיפול בימים שאחרי, גם המפגש הבא נפתח בשאלות עליו. כמה זמן הרצועה החזיקה? האם היא הייתה נוחה? האם הפריעה בשינה או בעבודה? ומה השתנה בגב בימים האלה?

התשובות עוזרות להחליט אם להדביק שוב, באותו אזור או באזור אחר, או לוותר על הטייפ. כדאי לרשום בקצרה, בימים שאחרי ההדבקה, מה הרגשת, כדי שהתשובות יהיו מדויקות ולא רק מהזיכרון.

קינזיו טייפ לגב הוא רצועת בד אלסטית שמודבקת לאורך השרירים, לרוב בכפיפה קדימה, ונמתחת עם התנועה. הוא אינו חגורת גב, אינו מקבע, ואינו בירור רפואי. הוא כלי שממשיך את הטיפול בימים שאחרי.

והחלק החשוב ביותר הוא לדעת מתי לא. כאב גב אחרי נפילה, עם חולשה או נימול ברגליים, עם שינוי בשליטה על שתן או יציאות, או עם חום, צריך קודם כל רופא.