הזעת יתר

ברפואה הסינית הזיעה נקראת בשתי טבלאות שונות בבת אחת. הנוזל עצמו רשום אצל הלב, והפתח שממנו הוא יוצא רשום אצל הריאות. ההבחנה הזאת אינה פרט תיאורטי: היא הסיבה שהתשאול על הזעה שואל גם על שינה, על צמא ועל טמפרטורה, ולא רק על כפות ידיים. בהמשך מופיע מה עוד רשום בשתי הטבלאות האלה, ומה ההבדל שהמסורת עושה בין הזעה של יום להזעה של לילה.

היד שלך רטובה ודביקה, תמיד מיוזעת וכשמישהו מבקש ללחוץ את ידך את מרגישה חרדה, סימני ההזעה על החולצה גורמים לך להרגשת חוסר נוחות ולהחליף מספר חולצות ביום הפך להיות לדבר שבשגרה.

הזעה וריח הגוף נתפסו כדבר פתולוגי במשך השנים. אם פעם ריח גוף היה נחשב ממש לנכס, היום בעולם המודרני הוא נחשב מטרד שאנו רוצים להסתיר מתחת לבשמים טובים.

כמובן, היום יש דאודורנטים וסבונים שיטפלו בריחות הפחות נעימים, וגם לבוש מבד נושם ככותנה יביא להורדה בהזעה.

על פי הרפואה הסינית הזיעה היא נוזל של הלב, וקיים טיפול סיני לויסות הזעה (בכל אזורי הגוף). בין אם מדובר בהזעה שתמיד היוותה בעיה לבין אם התחילה בגילאים מאוחרים יותר - לדוגמא גיל המעבר.

הלב, ומה עוד רשום באותה טבלה

בטבלת ההתאמות שפותחת את המאמר על מרידיאן הלב, ההפרשה הרשומה היא זיעה. באותה טבלה הרגש הוא שמחה, האספקט הנפשי הוא ה-Shen, הטעם הוא מר, העונה היא קיץ, הכיוון הוא דרום, האקלים הוא חום, הצבע הוא אדום, הרקמה היא כלי הדם, האיבר נפתח ללשון, והתפקיד בקיסרות הוא הקיסר.

ברשימת התפקידים המשפט מפורש: הלב שולט על הזעה, והזיעה על פי הרפואה הסינית היא תוצר התמרה של נוזלי הדם. באותה רשימה כתוב גם שהלב הוא שליט הדם, שהוא משכן ה-Shen, ושהזיכרון, הפעילות המנטלית, יכולת השינה וכל האספקטים הרגשיים משויכים לו. הזעה ושינה יושבות ברשימה אחת, ולכן הן נשאלות יחד.

מרידיאן הלב הוא איבר היין של אלמנט האש, בן זוגו באלמנט הוא המעי הדק, בת זוגו בשכבה הן הכליות, ובשעון הסיני הוא בשיאו בין 11:00 ל-13:00. במאמר על השעון כתוב שהשעות שבין 11:00 ל-15:00 הן שיא היום ושיא היאנג.

והריאות: מי פותח את הנקבוביות

בטבלה שפותחת את המאמר על מרידיאן הריאות, הרקמה המשויכת היא העור, והאיבר מתבטא בעור ובשיער הגוף. ברשימת התפקידים שם מופיע המשפט ״העור - זוהי הריאה השלישית״, ומיד אחריו: הריאות אחראיות על סגירה ופתיחה של נקבוביות. בשורה נוספת כתוב שהן מפיצות נוזלים לעור כדי שיהיה לחלוחי, ושהן מווסתות מעברי מים.

כך מתקבלת קריאה בשני שלבים: הנוזל שייך ללב, והדלת שייכת לריאות. מי שקורא רק אחת משתי הטבלאות מקבל חצי תמונה, וזו הסיבה שהטור הזה נמצא ברשימת הקריאה של דף בעיות העור כאן באתר, ולא רק בדף אחר.

המרידיאן, ואיפה הוא עובר

המסלול החיצוני של מרידיאן הלב יוצא מהלב אל הריאות, יורד דרך בית השחי, ממשיך אל החלק המדיאלי של הזרוע והאמה, עובר במפרק כף היד בנקודה HT7 ומסתיים בפינה הרדיאלית של ציפורן הזרת. הקו הזה עובר בדיוק בשני האזורים שהטור נפתח בהם: בית השחי וכף היד.

בטבלת הנקודות של המרידיאן הזה, HT7 רשומה כ״שער הנפש Shen Men״ ואופייה נרשם כפלג, אדמה, מקור ופיזור, ו-HT6 רשומה כ״הצטברות היין Yin Xi״ ומוגדרת כנקודת הצטברות. השמות עצמם הם המפה: שער הנפש על מרידיאן שמשכן את ה-Shen, והצטברות היין על מרידיאן שההפרשה שלו היא זיעה.

צמד האש: הלב ומעטפת הלב

במאמר על מרידיאן הלב מובאים לו שני תארים מהקיסר הצהוב, קיסר ושליט, ומוסבר שם שכדי שהקיסר יעשה את עבודתו הוא צריך שקט, ושכל שאר בעלי התפקידים אמורים לדאוג לו לשקט הזה. מעטפת הלב היא האיבר שהמסורת מצמידה לו לצורך הזה, והיא רשומה כאיבר יין של אלמנט האש שבשיאו בין 19:00 ל-21:00.

במאמר על השעון הסיני כתוב על השעות שבין 19:00 ל-23:00, שעות השיא של מעטפת הלב והמחמם המשולש, שהן הזמן של התכנסות ורגיעה לקראת שינת הלילה. מי שההזעה שלו מופיעה בלילה, ומי שהשינה שלו קלה, יקרא את השורה הזאת אחרת ממי שמזיע בצהריים.

הזעה של יום והזעה של לילה

המאמר על ין ויאנג עושה כאן את ההבחנה המעשית ביותר שיש באתר הזה בנושא. הזעות מופיעות שם בשתי רשימות שונות, ומה שמלווה אותן הוא מה שמבדיל ביניהן.

• ברשימת עודף יאנג מופיעות הזעות יחד עם חום בגוף, פנים אדומות, צמא, יובש, עצבנות, חוסר שקט, אינסומניה, רעב מוגבר, עצירות, שתן כהה וצהוב, קולות גוף חזקים וריחות מסריחים.
• ברשימת חוסר יין מופיעות הזעות ״בעיקר בלילה״, ולצידן חום שגם הוא בעיקר בלילה, שינה קלה, יובש בפה, צמא לילי, רעב לילי, שתן מועט וכהה ויציאות יבשות וקשות.

המאמר מסביר גם למה דווקא בלילה: הלילה הוא שעות היין, וחוסר יין מורגש בהן יותר. עקרון הטיפול שכתוב שם לעודף יאנג הוא להוריד יאנג, לנקז חום ולקרר; עקרון הטיפול שכתוב לחוסר יין הוא חיזוק יין, לחלוח והזנה. שני מצבים שנראים דומים מבחוץ, ושני כיוונים הפוכים.

יש שם גם שורה שנשמעת כמו סתירה ואינה כזו. באותו עקרון טיפולי לעודף יאנג כתוב שהניקוז נעשה דרך הפתחים, ושלרוב נשתן או נייזע את החום. כלומר הזעה עצמה היא אחת הדרכים שהמסורת משתמשת בהן כדי להוציא חום, ולא רק תלונה. השאלה אינה אם מזיעים אלא מתי, כמה, ומה עוד קורה באותו זמן.

עודף ומדומה: למה שתי תמונות נראות אותו דבר

המאמר על ין ויאנג מונה ארבעה מודלים ולא שניים. עודף יאנג הוא מצב שבו האנרגיה היאנגית מוגברת והיינית מאוזנת, ועודף יין הוא ההפך. חוסר יין הוא מה שהמאמר קורא לו עודף יאנג מדומה: היאנג במצב רגיל, אבל הוא מורגש יותר משום שהיין התמעט. חוסר יאנג הוא עודף יין מדומה, מאותו היגיון בכיוון ההפוך.

ההבחנה בין עודף אמיתי לעודף מדומה היא זו שהמאמר מקדיש לה הכי הרבה מקום, והיא נוגעת לטור הזה יותר מכל דבר אחר. שתי התמונות מזיעות. עקרון הטיפול שכתוב לאחת הוא לנקז ולקרר, ולשנייה הוא לחזק, ללחלח ולהזין. אלה אינם ניואנסים אלא כיוונים הפוכים, ובדיוק בגלל זה זה לא נקבע מקריאה של טור.

המאמר גם מסביר איך המצבים מזינים זה את זה: כשאחד מהכלים נמצא בעודף הוא מתחיל להחליש את השני, היאנג עלול לכלות נוזלים ודם, וככל שהיין יורד הפער היחסי בין השניים גדל. זו הסיבה שהתשאול שואל מתי זה התחיל ולא רק מה קורה עכשיו.

מה עוד רשום בטבלת הין והיאנג

הטבלה שבמאמר על ין ויאנג בנויה כשתי עמודות, וכל שורה בה היא זוג: מחלה כרונית מול מחלה אקוטית, התפתחות איטית מול מהירה, קור מול חום, ישנוניות ואדישות מול חוסר שקט ואינסומניה, רצון להתכנס מול רצון להתפרס, חיוורון מול אודם, קול חלש מול קול חזק, חוסר צמא מול צמא, לחות מול יובש, רצון לאוכל ולשתייה חמים מול רצון לקרים, שתן רב ובהיר מול שתן מועט וכהה, בצקתיות מול שדיפות, יציאות רכות מול יציאות יבשות, רך מול קשה, ולחץ דם נמוך מול גבוה.

הזעה אינה מופיעה בטבלה הזאת כשורה משלה, והיא מופיעה דווקא ברשימות של ארבעת המודלים. זה לא פגם בטבלה, וזה מה שהופך את השאלות שסביבה לחשובות: הזעה לבדה אינה אומרת לאיזו עמודה היא שייכת, ומה שמכריע הוא מה שיושב סביבה. צמא או חוסר צמא, חום או קור, שינה קלה או עמוקה, שתן בהיר או כהה.

גיל המעבר

הטור למעלה מזכיר את גיל המעבר כדוגמה להזעה שמתחילה בגיל מאוחר יותר. במאמר על ין ויאנג הדוגמה הזאת מפורטת: ״תסמונת גיל המעבר בה יש תופעת גלי חום. היאנג במצב רגיל אך הוא מורגש יותר לנוכח היין שמתמעט עם הפסקת הוסת״. במצב כזה, כתוב שם, בוחרים לתמוך ביין המועט עם צמחים ותזונה בעיקר.

באותו מאמר מופיעה גם רשימת האטיולוגיה של חוסר יין, והיא רחבה מגיל: גיל ומנופאוזה, תזונה לא מזינה או יבשה, טראומה פיזית, לידות צפופות, הפלות, עבודה קשה בלי מנוחה הולמת, חוסר שינה ומחלות כרוניות. הרשימה הזאת היא גם רשימת השאלות שנשאלות בחדר.

הטור הזה נמצא ברשימת הקריאה של שני דפי תחומים כאן: בעיות עור, וטיפול בנשים לאורך מעגל החיים. בדף הראשון הוא נקרא דרך העור והריאות, ובשני דרך היין והיאנג ודרך גיל המעבר. אותו טור, שתי קריאות.

למה זה מופיע גם בדף על שינה

בדף התחומים על בעיות שינה כאן באתר מופיעה שורה שנוגעת לטור הזה ישירות: ברפואה הסינית שינה אינה נמדדת במספר השעות בלבד אלא בשאלה מתי נרדמים, מתי מתעוררים, ומה עוד קורה באותן שעות, ובין הדברים שנמנים שם נמצאים חום, הזעה, רעב, צמא וחוסר שקט. אותה רשימה בדיוק חוזרת ברשימת חוסר היין שהובאה למעלה.

זו הסיבה שמי שהגיע לטור הזה בגלל כפות ידיים מיוזעות עשוי למצוא את עצמו נשאל על שינה, ומי שהגיע בגלל שינה עשוי למצוא את עצמו נשאל על הזעה. שתי התלונות יושבות על אותה שורה בטבלה, ולא במקרה: הלב משכן את ה-Shen, ויכולת השינה רשומה ברשימת התפקידים שלו.

מה עושים עם ריח

הטור פותח בהערה על ריח הגוף ועל האופן שבו הוא נתפס היום לעומת פעם. שווה לשים לב שהריח מופיע גם בטבלאות עצמן, כשורה: הריח שרשום אצל הלב הוא חרוך, הריח שרשום אצל הריאות ואצל המעי הגס הוא חלודה, והריח שרשום אצל הכליות ואצל שלפוחית השתן הוא מבאיש. ברשימת עודף היאנג מופיעים ריחות מסריחים יחד עם הזעות. במסורת הזאת ריח אינו מטרד שמסתירים; הוא נתון שנרשם.

מה לשים לב אליו לפני שמדברים על זה

מה שהופך את הטור הזה לשימושי הוא רשימה קצרה שאפשר לרשום לאורך שבוע. כל שורה בה יושבת על שורה באחת הטבלאות שהוזכרו כאן:

• איפה: כפות ידיים, כפות רגליים, בתי שחי, ראש ומצח, גב, או כל הגוף.
• מתי: לאורך היום, בלילה, ברגע היקיצה, במאמץ, או דווקא במנוחה.
• מה קדם: קפה, אלכוהול, מזון חריף או מחמם, ארוחה גדולה, ויכוח, מסך, חדר חם.
• צמא: יש או אין, וכשיש, מים קרים או חמים.
• שינה: קלה או עמוקה, יקיצה בשעה קבועה, ואם יש חום בלילה.
• שתן: רב ובהיר, או מועט וכהה.
• טמפרטורה: ידיים ורגליים קרות או חמות, וסבילות לקור ולחום.

השורות האלה נראות טכניות והן לא. הטבלה במאמר על ין ויאנג בנויה בדיוק מהן, והיא זו שמפרידה בין שתי התמונות שנראות מבחוץ אותו דבר.

מה שאפשר לעשות בינתיים

הטור למעלה נותן שלושה דברים: דאודורנטים וסבונים לריח, לבוש מבד נושם ככותנה, והערה שהמקרר וההימנעות מיציאה מהבית אינם באמת מסדרים את חוסר הנוחות. אפשר להוסיף לזה דבר אחד שאינו המלצה אלא תצפית: לשים לב אם ההזעה עוקבת אחרי קפה, אחרי אלכוהול או אחרי מזון חריף ומחמם. שלושת אלה מופיעים במאמר על ין ויאנג ברשימת האטיולוגיה של עודף יאנג, ואפשר לבדוק את זה לבד בלי לשנות דבר מלבד סדר.

מהצד הרגשי, הטור על עצבים כאן באתר מונה את מה שהכותב מציע לעצמו: פעילות גופנית, תרגילי נשימה, יוגה, מדיטציה, מקלחת, מוזיקה. באותה רשימת אטיולוגיה של עודף יאנג הרגש מופיע ראשון. זה לא אומר שההזעה ״בראש״; זה אומר שהמסורת רושמת את הרגש באותה עמודה שבה היא רושמת את התזונה ואת האקלים.

מה שהטור הזה לא אומר

הוא אינו אומר כמה זמן, אינו מדרג סיבות, ואינו מציע תכשיר או מינון. הוא גם אינו אומר שהזעה היא בהכרח בעיה. המאמר על ין ויאנג מזכיר שלאנשים יש נטייה טבעית, שיש חמים יותר שאינם סובלים קור ומעדיפים משקאות קרירים ויש קרים יותר, ושרק מעבר לנטייה הזאת מדברים על ארבעת המודלים. השאלה הראשונה היא לכן מה השתנה, ולא מה קיים.

מתי לא לחכות

הזעה שהתחילה בבת אחת, הזעות לילה שמלוות בירידה במשקל שלא הוסברה, בחום או בשיעול ממושך, הזעה שמלווה בדפיקות לב, בסחרחורת או בכאב בחזה, והזעה שהתחילה אחרי התחלה של תרופה חדשה, הן דברים לברר מול הרופא המטפל ולא לדחות. רפואה סינית אינה באה במקום אבחון רפואי, וזה כתוב כאן באתר במפורש.

אז במקום לפתוח את המקרר במטרה להצטנן קצת או להמנע לצאת מהבית לחום הלוהט (שלפעמים גם זה לא עוזר) - יש מה לעשות ואם אתם מרגישים שהגיע הזמן להפסיק לסבול - אני פה.

רוצים להתייעץ? לקבל פרטים נוספים?

אשמח לענות על כל שאלה,

בריאות שלמה לכולנו(: