פלפל

המילה "פלפל" הגיעה לעברית דרך השפה הפרסית, ושימש בעיקר כתיאור התבלין לו אנו קוראים "פלפל שחור". צמח הפלפלת מקורו ביבשת אמריקה (מתוך ויקיפדיה) והחל להיות פופולרי כאשר הובא לאירופה על ידי כריסטופר קולומבוס (כאשר מדובר בעיקר על הפלפל החריף).

על איזה פלפל מדובר כאן

המילה פלפל מכסה בעברית יותר מצמח אחד, והפסקה שלמעלה מפרידה בין שניים: התבלין שאנחנו קוראים לו פלפל שחור, שהמילה הגיעה אליו דרך הפרסית, וצמח הפלפלת שמקורו ביבשת אמריקה והגיע לאירופה מאוחר בהרבה. הפסקה הבאה מונה כמה מבני המשפחה השנייה, ומודיעה במפורש על מי מהם מדובר מכאן והלאה: על הפלפל החריף.

ישנם סוגים רבים של פלפלים כמו צ'ילי, קרולינה ריפר, חלפיניו, גמבה ועוד רבים. בתחילת דרכו שימש הפלפל בעיקר כצמח מרפא ורק במשך השנים הפך למאכל לכל דבר ועניין. אז מה סגולותיו? נדבר על הפלפל החריף. בפורמולות סיניות קלאסיות הפלפל החריף מופיע כצמח מחמם, ותפקידו בתרכובת הוא להוביל את שאר המרכיבים פנימה. הפלפל החריף מועיל בעיקר בחורף, כשמזג האויר קר, הפלפל מחמם את הגוף ומועיל יותר לאנשים קרי מזג. תכונת החריפות של הפלפל ממכרת וההתמכרות נגרמת על ידי כך שהחריפות שורפת את הנקבוביות בפה (אגב, חריף אינו מוגדר באמת כאחד הטעמים - על זה נכתוב בהזדמנות בנפרד). לפיכך, הרבה אנשים שהתרגלו לאכול חריף קודם האכילה ובזמן האכילה גורמים עם הזמן למצב שרק באכילת החריף תפתח להם התיאבון. כמו כל דבר במינון הנכון יעשה טוב ובמינון לא נכון - יעשה נזק. כשאוכלים הרבה חריף זה מזיק לקיבה, אבל אכילה מתונה תעשה לה דווקא טוב! כמו כן, בזמן הקיץ לא כדאי לאכול הרבה פלפל, משום שהגוף בעונה זו גם ככה חם והפלפל יכניס חום נוסף. מבחינה סינית הפלפל מחזק את הלב, מנקה את הדם, מחמם את הגוף, מסלק גזים וטוב לשתן - שוב הכל כשצורכים אותו במינון ובזמן הנכון.

חורף וקיץ, גוף חם וגוף קר

שתי ההמלצות העונתיות שבפסקה שלמעלה יושבות על מפה שיש לה עמוד משלה כאן באתר. במאמר על ין ויאנג מתאר יניב ארבעה מודלים של דיס-הרמוניה, ובאחד מהם, חוסר יאנג, התופעות הן עייפות, קור, חיוורון, איטיות, יציאות רכות ושתן רב ובהיר, והעיקרון הטיפולי הוא חימום, בין השאר באמצעות מזונות חמים ומחזקי יאנג. במודל ההפוך, עודף יאנג, התופעות הן חום בגוף, פנים אדומות, צמא, יובש ועצבנות, ובין הגורמים נמנית שם במפורש תזונה של אוכל חם. ״אנשים קרי מזג״ בפסקה שלמעלה הם הצד הראשון של ההבחנה הזו.

הכיוון ההפוך כתוב באתר הזה בטור אחר. על המלפפון כותב יניב שנכון לאכול אותו בחודשי הקיץ ושהוא אינו מתאים לצריכה במהלך חודשי החורף הקרים. שני הטורים אומרים את אותו דבר משני קצותיו: לא רק מה יש בצלחת, אלא באיזו עונה היא מונחת ומול איזה גוף.

הקיבה, והשאלה כמה

המשפט על נזק לקיבה חוזר בטור פעמיים, בשני כיוונים: הרבה חריף מזיק לה, ואכילה מתונה דווקא מיטיבה איתה. בכתיבה של יניב הקיבה היא האיבר היאנגי של אלמנט האדמה, היא שולטת על תהליכי הבישול וההרקבה של המזון והיא התחנה הראשונה של העיכול, והיא גם שולטת בתנועת ההורדה של הצ׳י - כלומר בכיוון שאליו הדברים אמורים לזוז אחרי שאכלנו. במאמר על אכילה נכונה השאלה השלישית מארבע היא כמה, והתשובה שם היא לעצור בשלושת רבעי מקיבולת הקיבה ולא בשובע מוחלט. המינון שהטור הזה מדבר עליו הוא אותה שאלה בדיוק, על פריט אחד.

חריף כטעם, ושתי שורות שכדאי לקרוא יחד

בסוגריים שבאמצע הפסקה הוא מעיר שחריף אינו מוגדר באמת כאחד הטעמים, ומציין שעל זה ייכתב בהזדמנות בנפרד. שווה להחזיק את ההערה הזו ליד שתי שורות אחרות באתר. במאמר על אכילה נכונה הטעמים מחולקים לפי חמשת האלמנטים - מתוק לאדמה, חמוץ לעץ, חריף למתכת, מלוח למים ומר לאש - ובטבלת ההתאמות שבמאמר על מרידיאן הריאות שורת הטעם אומרת חריף. שתי השורות אינן סותרות את ההערה: טבלת ההתאמות היא מפה של שיוכים, לא רשימת טעמים שהלשון מבחינה בהם, והשימוש בה נעשה מול אדם מסוים ולא מול קטגוריה.

״הצמח הראשון בפורמולה״ - מה זה אומר

המשפט על הפורמולה הסינית נגד פרזיטים נראה כמו הערת אגב, והוא למעשה תיאור מדויק של מבנה. פורמולה אינה צמח בודד אלא הרכב של כמה צמחים שנבחרים יחד: אחד נושא את עיקר הכוונה, וסביבו צמחים שתומכים בו, מכוונים אותו לאזור מסוים או מרככים אותו. כשכתוב שהפלפל החריף הוא הצמח הראשון ושתפקודו בתרכובת נועד לעזור, זו בדיוק החלוקה הזו. אותו רעיון מוסבר כאן באתר גם מן הצד ההפוך, בטור על הליקוריץ, שנקרא בסינית Gan cao ושלדברי יניב ממתן וגורם הרמוניה בין כל הצמחים בתערובת.

מה שהדף הזה אינו, ולאן להמשיך

הטור הזה הוא תיאור של תבלין ושל מה שנהוג לומר עליו, ולא אבחנה ולא הנחיה תזונתית אישית. פורמולות צמחי מרפא ניתנות בקליניקה אחרי תשאול מלא, אבחנת לשון ואבחנת דופק, ולא לפי שם של צמח שקראו עליו. המאמרים שמרחיבים את מה שנאמר כאן הם ין ויאנג, שממנו נלקחו ארבעת המודלים; אכילה נכונה, שממנו נלקחה השאלה כמה; מרידיאן הקיבה ומרידיאן הריאות, שמהם נלקחו התפקידים והטעם; והמלפפון, שעומד בקצה השני של ציר העונות.