צמחים ומזון

המרווה המשולשת (Salvia Fruticosa)

מאת יניב פתיה · 4 דקות קריאה

מכירים? מרקם העלים שלה מעט שעיר ודביק, בצבעי ירוק כהה ובהיר. ניתן לשתול אותה בעציץ או בקרקע והיא זקוקה לשמש, לפחות חלקית. מתאימה לשתילה בין ינואר לאפריל - ממש עכשיו! היא עמידה לרוחות ולא זקוקה לתחזוקה אינטנסיבית מדי, ככל שישנה יותר שמש - מומלץ להשקות יותר.

מה קובעת השורה הראשונה - שיח, לא פורמולה

הפסקה שפותחת את הטור היא פסקה של גינה. היא אומרת איפה הצמח גדל, מתי שותלים אותו וכמה משקים, ולא במקרה: כל מה שכתוב אחריה מדבר על צמח שיכול לעמוד בבית, בעציץ, ולהגיע לכוס.

כאן באתר יש עמוד נפרד על פורמולות צמחי מרפא, ובו כתוב שפורמולה אינה צמח בודד אלא הרכב של כמה צמחים שנבחרים יחד, ושההרכב נקבע אחרי תשאול, אבחנת לשון ואבחנת דופק. מרווה בכוס ומרווה בתערובת הם שני דברים שונים, וההבדל אינו באיכות העלה אלא בשאלה מי החליט שזו התערובת הנכונה עבורך.

למה היא מועילה? משמשת מסורתית לתמיכה בעיכול — בגזים, בנפיחות ובתחושת כובד אחרי אוכל. כמו כן, למרווה יכולת לתרום גם במקום של הרגעה, מצב רוח ירוד וחולשה. ולטיפול בשיעול, ליחה ודלקות במערכת הנשימה. איך ניתן להשתמש בה? טעימה מאוד בחליטה ואפילו בשילוב בתבשילים מסוימים.

רוב הרשימה יושבת על אלמנט אחד

שווה לשים לב שכל הסעיפים בפסקה שלמעלה נוגעים בעיכול: גזים, נפיחות ותחושת כובד אחרי אוכל. במפה הסינית כל אלה שייכים לאלמנט אחד, האדמה, ולזוג איברים אחד - הטחול והקיבה.

בטבלת ההתאמות של הטחול, כפי שהיא מופיעה במאמר על המרידיאן שלו, הטעם הוא מתוק, האקלים הוא לחות, הרקמה היא מסת שריר והבשר, הרגש הוא דאגה, והאיבר ״נפתח ל: פה ושפתיים״. ברשימת התפקידים שם כתוב שהטחול מניע וממיר מזון ונוזלים, שהאוכל והשתייה נהפכים לצ'י, ושזה תהליך שמבזבז הרבה אנרגיה בתקווה להפיק ממנו אנרגיה רבה יותר. הקיבה, בת הזוג היאנגית שלו, שולטת בתנועת ההורדה של הצ'י - כלומר בכיוון שאליו הדברים אמורים לזוז אחרי שאכלנו.

שורת הרגש היא זו ששווה לעצור עליה. המסורת מניחה את הדאגה על אותם שני איברים עצמם שאחראים על העיכול, ובמאמר על אכילה נכונה כאן באתר זה מנוסח כך: אכילה ומחשבה טורדנית אינם שני נושאים נפרדים אלא שני דיירים באותה קומה. בפסקה שלמעלה מופיעים זה לצד זה עיכול מצד אחד והרגעה, מצב רוח ירוד וחולשה מצד שני, ובמפה הזאת הם אינם שתי רשימות.

והחלק הנשימתי שייך למקום אחר

שיעול, ליחה ודלקות במערכת הנשימה יושבים במפה הזאת על אלמנט המתכת, והאיבר הייני שלו הוא הריאות. בטבלה שפותחת את המאמר על מרידיאן הריאות רשום שהעונה היא סתיו, האקלים יובש, הטעם חריף, ההפרשה נזלת, הרקמה עור, והאיבר ״נפתח ל: אף״. ברשימת התפקידים שם כתוב שהריאות שולטות בתהליכי פיזור והורדה, צ'י ונשימה.

כלומר הרשימה נוגעת בשני אלמנטים ולא באחד, וזה לא ייחודי למרווה. מי שקורא כאן על נענע, על זוטא לבנה או על ליקוריץ יראה את אותה תמונה - רשימה שנוגעת גם בעיכול וגם בנשימה. במאמר על אכילה נכונה כתוב למה זה כך: אלה טבלאות התאמות ולא מרשם, והשימוש בהן נעשה מול אדם מסוים ולא מול קטגוריה.

על השורה שנוגעת בסוכר

בפסקה שלמעלה נכתב שמיצוי של מרווה משולשת תורם לירידה ברמות הסוכר בדם. זו השורה היחידה ברשימה שנוגעת במשהו שנמדד במעבדה ושאנשים נוטלים עליו תרופה קבועה, ולכן היא גם השורה שהכי שווה לקרוא לאט. מי שנוטל תרופה ומוסיף על דעת עצמו חליטה יומיומית שינה שני דברים בבת אחת, ולא יידע מה מהם עשה מה.

בעמוד על פורמולות צמחי מרפא כאן באתר כתוב שחשוב שנדע אילו תרופות ותוספי מזון אתה נוטל, ושזו שאלה שנשאלת כחלק קבוע מהתשאול בביקור הראשון. חליטה יומיומית היא בדיוק אחד הדברים שנשאלים עליהם שם.

למי לא נמליץ לצרוך אותה? - נשים בהריון ומיניקות, מומלץ להתאפק… יש צמחים נפלאים אחרים שניתן להשתמש בהם. - לא מומלצת לחולי אפילפסיה ולאנשים הנוטלים תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית- ממריצות או מדכאות

הפסקה החשובה בטור היא האחרונה

רשימת מי שלא נמליץ לו היא הפסקה שהכי קל לדלג עליה, והיא זו ששווה לזכור. שלושת הסעיפים שבה אינם מאותו סוג בכלל: היריון והנקה הם מצב, אפילפסיה היא אבחנה, ותרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית - ממריצות או מדכאות - הן שאלה של שילוב ולא של הצמח לבדו.

המרווה אינה יחידה בכך בין הטורים האלה. במאמר על הערבה כתוב במפורש שהיא אסורה לשימוש לנשים בהיריון, ובמאמר על הנענע כתוב שבהיריון ובהנקה לא כדאי לצרוך אותה בכמות גדולה. טורים קצרים על צמחים שמצויים בכל מטבח, וכל אחד מהם נגמר באותו מקום.

אז שנכין חליטה עם מרווה?

לאן זה שייך באתר

מבין חמשת התחומים שמוצגים באתר, הנושא הזה שייך לעמוד מערכת העיכול. המאמרים שמרחיבים אותו הם מרידיאן הטחול ומרידיאן הקיבה, שמהם נלקחו הטבלה והתפקידים, מרידיאן הריאות, אכילה נכונה, וכן הטורים על נענע, על זוטא לבנה ועל ליקוריץ. מבין שש הטכניקות בקליניקה, זו שהנושא נוגע בה היא פורמולות צמחי מרפא.

עוד בצמחים ומזון

לכל המאמרים

לבנדר (אזוביון דגול)

לבנדר, ובשמו העברי אזוביון דגול, הוא צמח רב-שנתי שהתמצית שלו מופקת מהפרחים, והשמן האתרי שנוצר מהם הוא הצורה שבה רוב האנשים פוגשים אותו. הטור הזה מונה את מה שנהוג לומר עליו, מהירדמות ועד שימוש על העור, ומסתיים בשתי צורות ביתיות לגמרי: חליטה של הפרחים היבשים, ושקית פרחים בארון הבגדים.

5 דקות קריאה

בוטנים

הבוטן הוא זרעו האכיל של הצמח ארכיס תת קרקעי, והוא קטנית ולא אגוז. בעברית תקינה נקראים הבוטנים אגוזי אדמה, והשם הזה הוא גם המקום שהטור הזה נותן להם: אכילה של בוטנים ״מרפדת״ את הקיבה, המשויכת לאלמנט האדמה ברפואה הסינית, ואכילה מוגברת של בוטנים או במבה מביאה ללחות ולליחה רבה - תחשבו על אדמה בוצית, קשה ללכת בה.

4 דקות קריאה

תותים

תות שדה ותות עץ נושאים בעברית את אותה מילה והם שני צמחים שונים, והטור הזה עוסק בשניהם. החצי הראשון שלו הוא תות השדה כמזון, שעשיר בברזל, בוויטמינים B, C ו-K, בזרחן, באשלגן ובסידן. החצי השני הוא תות העץ, שברפואה הסינית משתמשים בכל חלקיו כצמחי מרפא נפרדים: קליפת הענפים, העלה, הענף, הפרי, הפרזיט שגדל עליו ותולעת המשי שחיה על עליו.

5 דקות קריאה
התקשרווואטסאפ