ליקוריץ

הרבה לא יודעים אבל ליקוריץ הוא צמח חשוב ברפואה הסינית ונקרא GAN CAO (גאן צאו). משמעות שמו בתרגום מסינית "שורש מתוק". הוא צמח הנחשב מחזק צ'י (אנרגיה) ובעל טעם מתוק. בארצות רבות, בהן גם ארצנו הקטנטונת, מקובל להכין ממנו סוכריות ליקוריץ או בשפת העם "במבליק".

הטעם המתוק ואלמנט האדמה

הטעם אינו פרט טריוויה בשם. בטבלאות ההתאמות שיניב מביא בעמודים על מרידיאן הטחול ועל מרידיאן הקיבה, הטעם המשויך לאלמנט האדמה הוא מתוק, האקלים הוא לחות, הכיוון הוא מרכז והעונה היא קיץ אינדיאני. בטור שלו על אכילה נכונה החלוקה כולה נכתבת בשורה אחת: מתוק לאדמה, חמוץ לעץ, חריף למתכת, מלוח למים, מר לאש.

אלמנט האדמה הוא גם האלמנט של שני האיברים שאחראים בכתיבתו על העיכול. הקיבה מקבלת את המזון ושולטת בתנועת ההורדה, והטחול הוא זה שממיר את המזון והנוזלים לצ'י. צמח ששמו הסיני הוא ״שורש מתוק״, ושהשימוש המרכזי המיוחס לו הוא חיזוק צ'י, יושב במשבצת הזו בדיוק.

ומיד אחרי זה בא הסייג שיניב עצמו כותב באותו טור: זו טבלת התאמות ולא מרשם, והשימוש בה נעשה מול אדם מסוים ולא מול קטגוריה. הטעם מכוון את הקריאה, הוא לא מחליף אבחנה.

שימושו ברפואה הסינית הוא חיזוק צ'י - מצבים של עייפות, חוסר תיאבון, קוצר נשימה, צואה רכה. יעזור בצורה מינורית בלחלוח ריאות והפסקת שיעול ויעזור בהתכווצויות וכאבים (בעיקר בבטן). תפקידו העיקרי, שנותן לו את מקומו בפורמולות (תערובות צמחים) סיניות רבות, הוא בכך שהוא ממתן וגורם הרמוניה בין כל הצמחים בפורמולה - גם מבחינת פעילות וגם מבחינת איזון טעם קשוח יותר של צמחים אחרים.

מה עושה צמח שתפקידו למתן

המילה פורמולה עושה כאן את העבודה. תערובת סינית אינה ערימה של צמחים שכל אחד מהם נבחר בנפרד לתלונה משלו, אלא הרכב שיש בו צמח הנושא את עיקר הכוונה וסביבו צמחים שתומכים בו, מכוונים אותו לאזור מסוים או מרככים אותו.

לפי מה שכתוב כאן, הליקוריץ הוא לרוב לא זה שנושא את הכוונה. הוא זה שגורם לשאר לעבוד יחד, ובאותה הזדמנות מאזן טעם קשוח יותר של צמחים אחרים. זה גם מסביר למה כמעט לא שומעים עליו: שם הפורמולה מצביע כמעט תמיד על הצמח המוביל, והצמח שמחזיק את התערובת ביחד אינו זה שנותן לה את שמה.

איפה הוא מופיע בפועל, ואיך אפשר לבדוק את זה

את המשפט על הפורמולות אפשר לבדוק בלי לצאת מהאתר הזה. כל פורמולה בחנות של הקליניקה נושאת את רשימת הצמחים שלה בלטינית ובפין יין, וגאן צאו מופיע ברשימות של כמחצית מהפורמולות הסיניות שנמכרות שם, וגם בכמה מתערובות הצמחים שאינן קלאסיות.

מה שמעניין ברשימה הזו הוא לא האורך שלה אלא הפיזור. הפורמולות שהוא מופיע בהן אינן עושות דבר דומה זו לזו, וכל אחת מהן נושאת תיאור פעולה משלה בשפת הרפואה הסינית:

אין כאן מכנה משותף. אחת מחזקת ומרימה, אחת משחררת רוח חמה, אחת מניעה דם, אחת מסלקת לחות. הצמח היחיד שחוזר בכולן הוא דווקא זה שלא בא לעשות אף אחד מהדברים האלה, וזו בדיוק ההגדרה של צמח שתפקידו הרמוניה. ככה נראה ״ממתן״ מבחוץ: לא בשורה אחת בפורמולה אחת, אלא בנוכחות באותה פינה של הרבה פורמולות שאין ביניהן כמעט דבר משותף.

הסוכרייה והשורש אינם אותו דבר

השורה על הבמבליק בפתיחה אינה בדיחה בצד. הליקוריץ הוא אחד הצמחים הבודדים כאן שהקורא כבר פגש, ופגש אותו בקיוסק ולא בקליניקה, וזה בדיוק המקום שבו כדאי לעצור. סוכריית ליקוריץ היא ממתק שהטעם שלו בא מהשורש; השורש בתוך פורמולה נשקל יחד עם צמחים אחרים, לפי מה שעלה באבחנה, ובכמות שנקבעת מול אדם מסוים.

וגם ההפך נכון. באתר הזה כתוב במפורש שפורמולה אינה נבחרת מהמדף לפי שם התלונה: היא מגיעה אחרי תשאול, אבחנת לשון ואבחנת דופק, שני אנשים שמגיעים עם אותה תלונה יכולים לצאת עם שתי תערובות שונות, ואותו אדם יכול לקבל תערובת אחרת בעוד חודשיים. הליקוריץ הוא רכיב בהחלטה הזו ולא קיצור דרך אליה.

מה שהטור הזה לא אומר

מטופלים מגיעים לקליניקה עם עייפות, עם תיאבון שהשתנה, עם צואה רכה ועם כאבי בטן. ברפואה הסינית מתוארים מצבים כאלה בשפה של צ'י ושל אלמנט האדמה, וזה תיאור מסורתי ולא בדיקה. הוא מסביר איך האבחנה בנויה ולמה נשאלות השאלות שנשאלות בחדר, והוא לא אמירה על מה יקרה למי שיגיע.

ומה שלא כתוב כאן: בטור הזה אין סייגים לצריכת ליקוריץ. בטורים אחרים שלו הסייגים מופיעים כשהיו לו, ובנענע ובמרווה המשולשת הוא כותב במפורש למי לא מומלץ, ולכן שווה לומר את זה בפירוש - היעדר סייג בטור אינו אישור. מי שנוטל תרופות באופן קבוע צריך להעלות את שאלת השילוב עם צמחי מרפא גם מול הרופא המטפל שלו, וזה גם חלק קבוע מהתשאול בביקור הראשון בקליניקה.