נעילת לסתות

כ-85 אחוזים מהאוכלוסייה בעולם חורקים שיניים בשלב כזה או אחר בחייהם, אך למרבה המזל, עוצמת החריקה משתנה ורק חמישה אחוזים יפתחו בעיה קלינית בעקבות זאת. הסטטיסטיקה מראה כי אחד מכל ארבעה מטופלי שיניים סובלים משחיקה המתרחשת בעיקר בלילה.

אצל אנשים שאינם חורקים שיניים, במצב מנוחה, הלסת נמצאת במנח שבו השיניים אינן נוגעות זו בזו. מגע בין השיניים יתקיים לפרקי זמן קצרים בזמן לעיסה, דיבור ובליעה. ההערכה היא שהשיניים נפגשות במצטבר רק כ-20 דקות במשך היום.

אז ברפואה המערבית נותנים פיתרון של סד הסופג את הלחצים המופעלים על השיניים. לרפואה הסינית יש תובנות אחרות - צריך לאבחן ולראות מדוע אותו אדם חורק שיניים או נועל לסתות ולטפל בשורש הבעיה וכך גם התופעה תעלם.

מה עובר באזור הלסת, לפי מפת המרידיאנים

לפני שממששים משהו, שווה לדעת מה עובר שם. אזור הלסת הוא אחד המקומות הצפופים במפה: שלושה מרידיאנים שונים חוצים אותו, ולכל אחד מהם יש בטבלאות שלי נקודה שיושבת ממש על השריר או על המפרק.

• מרידיאן הקיבה - ST6, "עצם הלסת" (Jia Che), ממוקמת אנטריורית וסופריורית לזווית המנדיבולה, במרכז שריר ה-Masseter. זהו השריר העבה שבולט כשקופצים את הלסת, והנקודה יושבת בדיוק במרכזו.
• מרידיאן הקיבה שוב - ST7, "מתחת למפרק" (Xia Guan), בשקע שמתחת לגבול התחתון של קשת הזיגומה, אנטריורית לזיז הקונדילואיד המנדיבולרי. זהו מפרק הלסת עצמו. בטבלה מצוין שזו נקודת מפגש עם מרידיאן כיס המרה.
• מרידיאן כיס המרה - GB2, "מפגש השמע" (Ting Hui), בשקע אנטריורית ל-Inter Tragic Notch ופוסטריורית לזיז הקונדילואיד של המנדיבולה, כאשר הפה פתוח. ו-GB3, "מעל המפרק", ישירות מעל ST7.
• מרידיאן המעי הדק - המסלול שלו הולך מהלחי אל החלק הלטראלי של האף, וממשיך לקנטוס הפנימי של העין.

שלושתם מרידיאנים יאנגיים, ושלושתם עוברים ברוחב היד באזור אחד. זו אחת הסיבות שאזור הלסת מופיע כל כך הרבה בספרות: הוא צומת.

שווה לשים לב מה זה אומר על הנקודות עצמן. GB3 מסומנת בטבלה כמפגש עם מרידיאני הקיבה והמחמם המשולש, ו-ST7 מסומנת כמפגש עם מרידיאן כיס המרה. כלומר שתי הנקודות שיושבות משני צידי קשת עצם הלחי הן, לפי הטבלאות, נקודות שבהן מרידיאנים שונים נוגעים זה בזה. אזור קטן, ובתוכו מפגש.

הקיבה, הפה והשפתיים

מבין השלושה, מרידיאן הקיבה הוא זה שהכי כדאי להכיר כאן, כי הוא זה שנושא את שתי הנקודות שעל השריר עצמו. הקיבה שייכת לאלמנט האדמה, היא איבר יאנגי, ובת הזוג שלה באלמנט היא הטחול. אלה שורות ההתאמה שלה, כפי שהן מופיעות במאמר על המרידיאן:

שתי שורות בטבלה הזו נוגעות ישירות לנושא. "נפתח ל: פה ושפתיים" - הפה הוא הפתח של אלמנט האדמה, כלומר האזור שהמסורת מייחסת לאותו אלמנט שאחראי גם על הקיבה ועל הטחול. ו"רקמה: מסת שריר והבשר" - השריר עצמו, זה שאתם עומדים למשש, שייך באותה טבלה לאותו אלמנט.

ויש עוד דבר אחד שהופך את הקיבה לרלוונטית כאן יותר מכל מרידיאן אחר, והוא המסלול. כך הוא מתואר במאמר: המרידיאן מתחיל מתחת לאישון (ST1) ונכנס לחיך העליון, מקיף את השפתיים ונפגש עם מרידיאן ה-CV, יורד דרך הלחי לכיוון ST5 אל זווית הלסת (ST6), עולה אנטריורית לאוזן דרך הנקודה ST7 לכיוון הנקודה GB3, ומשם עולה לקו השיער באזור הטמפורלי.

קראו את המשפט הזה שוב עם אצבע על הפנים. הוא מקיף את השפתיים, יורד ללחי, מגיע לזווית הלסת, עולה למפרק, וממשיך אל הרקה. זה בדיוק הקו שבו כואב אחרי לילה של חריקה, והוא מצויר במפה הזו כמסלול אחד רציף - לא כשלוש נקודות נפרדות שבמקרה שכנות.

ולתפקידי הקיבה עצמם, כפי שהם רשומים: שולטת על תהליכי בישול והרקבה של המזון, והיא התחנה הראשונית של העיכול. הקיבה היא השער של הפוסטנטאל צ'י, המקום החשוב ביותר שאנו צריכים בשביל לייצר אנרגיה לגוף, ובכתבים היא נקראת "המחסן הגדול" (Tai Cang). היא גם שולטת בתנועת ההורדה של הצ'י.

הלעיסה היא התחנה שלפני התחנה הראשונית, ובאותה מפה היא נעשית בשריר שהאלמנט הזה אחראי עליו, בפתח שהאלמנט הזה נפתח אליו. השעות שהשעון הסיני מייחס לקיבה הן 07:00 עד 09:00, ולטחול 09:00 עד 11:00 - ארבע השעות שבמאמר על השעון הסיני נקראות שעות השיא של מערכת העיכול, ושבהן נאמר שהכי טוב לאכול וללמוד.

ובינתיים, עד שתחליטו לטפל בבעיה לעומק, מה עושים?

תנעלו את הלסת ותמששו עם אצבעותיכם את נקודה מפגש הלסתות, תוכלו להרגיש את שריר הלסת. לאחר שמצאתם את הנקודה - הרפו את המפרק ובצעו עיסוי בשני הצדדים, לחיצה עדינה תוך תנועה סיבובית.

איפה בדיוק אתם נמצאים כשאתם עושים את זה

כשאתם נועלים את הלסת ומרגישים את השריר קופץ תחת האצבע, אתם מרגישים את ה-Masseter, ואתם נמצאים על ST6 או קרוב מאוד אליה. אם תחליקו את האצבע כלפי מעלה וקדימה, לכיוון האוזן, עד שתגיעו לשקע שמתחת לקשת עצם הלחי - זו ST7, מפרק הלסת. פתחו וסגרו את הפה ותרגישו את הזיז נע מתחת לאצבע.

בטבלה, ST6 מסומנת כנקודת Ghost. זו קטגוריה ותיקה בספרות, וקבוצת הנקודות הזו מופיעה בטבלאות שלי גם במקומות אחרים - LI11, "בריכה מתעקלת" (Qu Chi), בקצה הלטראלי של קפל המרפק, מסומנת כך גם היא. אני מציין את זה כי זה מה שכתוב בטבלה, לא בשביל להסיק ממנו משהו.

שני דברים על האופן שבו לוחצים. ראשית - הרפו את המפרק לפני שלוחצים, כמו שכתוב למעלה. ללחוץ על שריר קפוץ זה ללחוץ על משהו שכבר עובד. שנית - תנועה סיבובית ולא דחיפה ישרה, ולחץ שאפשר לנשום דרכו. אם עצרתם את הנשימה, הידקתם חזק מדי.

אפשרות נוספת שתביא להקלה היא עיסוי הנקודה הנמצאת על ה"קרום" המחבר בין האגודל לאצcע המורה, נחוש רגישות על נקודה זו (כמו בתמונה) - אנו מכירים את הנקודה הזו בהקלה על כאבי ראש - ובמקרה שלפנינו היא תהיה יעילה מאוד גם כן.

הנקודה שעל היד - LI4, וזו לא במקרה אותה נקודה

לנקודה שבין האגודל לאצבע המורה יש שם ומספר: LI4, "מפגש הוואדיות" (He Gu). היא הנקודה הרביעית על מרידיאן המעי הגס, והטבלה שלי כותבת עליה שתי הגדרות: נקודת מקור, ונקודה שולטת על הפנים והפה. המיקום המדויק - בין העצמות המטאקרפליות הראשונה והשנייה, בחריץ הממוקם באמצע העצם המטאקרפלית השנייה.

ההגדרה השנייה היא בדיוק הסיבה שאותה נקודה חוזרת גם במאמר על כאב ראש וגם כאן. היא לא נקודה של כאב ראש שבמקרה עוזרת גם ללסת. היא נקודה שהטבלה מגדירה כשולטת על אזור הפנים והפה, והלסת נמצאת שם.

ויש כאן חיבור נוסף שכדאי להכיר, כי הוא מסביר למה שתי הנקודות האלה - זו שעל הלסת וזו שעל היד - שייכות לאותה מפה. הקיבה והמעי הגס חולקים את אותה שכבה, Yang Ming, ומרידיאן אחד שלה רץ על הרגל והשני על היד. המרידיאן המרכזי של המעי הגס מסתיים בצידו של האף בנקודה LI20, והמסלול הפנימי של הקיבה מתחיל באותה נקודה בדיוק. שני האיברים אינם שכנים בבטן, אבל המסלולים שלהם נוגעים זה בזה בפנים.

מרידיאן המעי הגס שייך לאלמנט המתכת, הוא איבר יאנגי, ובן הזוג שלו הוא הריאות. שורות ההתאמה שלו: רגש יגון, עונה סתיו, כיוון מערב, צבע לבן, אקלים יובש, רקמה עור, טעם חריף, קול בכי, והתפקיד בקיסרות - שר ההובלה והמעבר. השעות שלו בשעון הן 05:00 עד 07:00, מיד אחרי הריאות.

איך למצוא אותה: הצמידו את האגודל לאצבע המורה - הבשר שמתנפח בין השתיים הוא האזור. הרפו את היד, ומששו את הצד של עצם האצבע המורה, לכיוון פנים כף היד, עד שאתם מוצאים נקודה רגישה. זה מה שכתוב למעלה - נחוש רגישות על נקודה זו. הרגישות היא הסימן שאתם במקום, לא כאב שצריך להתגבר עליו.

למה זה קורה דווקא בלילה

הטקסט שלמעלה מציין שהשחיקה מתרחשת בעיקר בלילה, וזה פרט שכדאי להחזיק לצד השעון הסיני. השעון גורס כי לכל אורך היממה עובר כל אחד משנים עשר המרידיאנים תהליך של עלייה ושקיעה בעוצמתו, והוא משמש גם ככלי אבחון: במקרה שתופעה חוזרת בשעה מסוימת, השעון יכוון אותנו למרידיאן מסוים.

השעות שבין 23:00 ל-03:00 שייכות לאלמנט העץ - כיס המרה בשתי הראשונות, הכבד בשתי הבאות. במאמר על מרידיאן כיס המרה נכתב עליו שהוא נמצא בחציו בראש, ולכן הוא נראה בפתולוגיות רבות באזור זה, ושהוא האיבר שאחראי על קבלת ההחלטות. במאמר על השעון נכתב שבשעות השיא שלו יש לתת לגוף את המנוחה והשקט שיתמכו ביכולתו לקבל החלטות בצורה שקטה ונקייה.

הרגש שהטבלה משייכת לאלמנט הזה הוא כעס, והרקמה היא גידים ורצועות. אני מציג כאן את ההתאמות ולא מסקנה: מה שהמסורת מתארת ומה שקורה אצל אדם מסוים הם שני דברים, והמעבר ביניהם הוא בדיוק מה שאבחון עושה. אבל אם אתם ממילא עונים על שאלות בתשאול, השעה שבה הלסת הכי נעולה היא פרט ששווה להביא איתכם.

במאמר על עצבים כאן באתר מורחב הצד הרגשי של אותו אלמנט, ובמאמר על צוואר תפוס מופיע GB20, "בריכת הרוח", שיושבת מתחת לאוקסיפוט בשקע שבין שריר ה-SCM לשריר הטרפזיוס. מי שהלסת שלו נעולה ימצא לא פעם שגם השרירים שמאחורי הראש קשים - וזה אזור שאפשר למשש באותה הזדמנות.

מה נשאל בתשאול, ולמה זה לא מתחיל בשיניים

הפסקה למעלה אומרת שצריך לאבחן ולראות מדוע אותו אדם חורק שיניים או נועל לסתות. שווה להסביר איך זה נראה בפועל, כי מטופלים מגיעים לפעמים ומופתעים שהשאלות הראשונות לא עוסקות בפה בכלל.

• מתי זה הכי חזק - בבוקר עם הקימה, בערב, בזמן ריכוז, בזמן נהיגה. השעה היא נתון, ולא רק תיאור.
• איך נראית השינה - שעת ההירדמות, יקיצות, חלומות. השעון הסיני נותן לשעות האלה כתובת.
• מה קורה בצוואר ובכתפיים - האזור שמאחורי הראש והלסת קשורים בשרירים ובמפות שעוברות שם, ורוב האנשים מדווחים על שניהם יחד.
• כאבי ראש, ואיפה בדיוק - ברקות, במצח, בעורף. לכל אזור כזה יש מרידיאן אחר שעובר בו.
• עיכול, תיאבון, יציאות - אלמנט האדמה מופיע כאן פעמיים, גם בשריר וגם בפה, וכדאי לדעת מה הוא עושה במקומות האחרים שלו.

הרגש שהטבלה משייכת לאדמה הוא דאגה, והאספקט הנפשי הוא ה-YI, שמתואר במאמר על הטחול כאספקט של לימוד וזיכרון - "יודע להתעסק בכל סוגי העיכול, ידע ואוכל". בתרגום פשוט הוא "כוונה": אני עושה משהו מתוך המרכז שלי, אני מתכוונן לעשות את הדבר. מי שקופץ את הלסת בזמן ריכוז מכיר את השילוב הזה מבפנים.

שגרה של דקה

אם רוצים לסדר את מה שכתוב כאן לרצף קצר, זה נראה כך. ארבעת השלבים עומדים בפני עצמם, ואפשר לעשות רק חלק מהם:

1. לשחרר את מנח הלסת - השיניים לא נוגעות זו בזו, הלשון רפויה, השפתיים סגורות. זה המנח שמתואר למעלה כמנח המנוחה.
2. למצוא את ה-Masseter בשני הצדדים על ידי קפיצת הלסת, ואז להרפות, ולעבוד עם תנועה סיבובית קלה.
3. להחליק כלפי מעלה אל השקע שמתחת לקשת עצם הלחי - אזור ST7 ו-GB2 - ולפתוח ולסגור את הפה כמה פעמים באיטיות תוך כדי.
4. לעבור ל-LI4 על אחת הידיים, למצוא את הרגישות, וללחוץ כמה שניות תוך כדי נשיפה. ואז אותו דבר ביד השנייה.

שווה לעשות את זה כשלא עסוקים בכלום אחר, ולא תוך כדי מסך. הנשימה היא החלק שקל לוותר עליו, והיא החלק שנושא את כל השאר.

לא סגורים שהבנתם? רוצים הסבר מפורט יותר או טיפים נוספים לנעילת הלסת או חריקת שיניים - אני כאן לענות לכל שאלה. מוזמנים לקבוע פגישת ייעוץ

יניב

לאן זה שייך באתר

מבין חמשת התחומים שמוצגים באתר, הנושא הזה שייך לעמוד כאב. המאמרים שמרחיבים אותו הם מרידיאן הקיבה ומרידיאן המעי הגס, שמהם נלקחו הטבלאות והנקודות, מרידיאן כיס מרה, השעון הסיני, וכן כאב ראש, צוואר תפוס ועצבים.