צואה

זה אמנם נושא מביך שאנחנו נמנעים מלשתף אותו עם הסובבים אותנו, אבל למקרה שתהיתם, היציאות שלנו יכולות להגיד המון על מצבנו הבריאותי. אז רגע לפני שאתם יוצאים משירותים, תתנו מבט על יצירתכם, ונסו לנתח את המרקם, הצבע ואפילו את הריח. ממני, אתם בטוח לא צריכים להתבייש.

אז כדי שנדע אם אנחנו עומדים ב"תקן" בואו נסביר מהו מצב תקין:

• צואה נורמלית צריכה להיות בצבע חום בהיר.

• אדם בוגר אמור להוציא צואה בין פעם לפעמיים ביום.

• האם יש ריח או אין ריח - ריח תקין אינו חריף ומתנדף בקלות.

• מרקם תקין - לא רך מדי ולא יבש או קשה מדי, צואה אחידה, יוצא יחסית בגושים גדולים.

• הרגשה לאחר יציאה - במצב תקין לאחר יציאה אנו אמורים להרגיש הקלה ותחושת התרוקנות מלאה.

- כל מצב אחר - צורות שונות, מרקמים שונים (שלשול מיימי ועד יובש), עצירות או צבעים שונים הוא מצב שאינו תקין.

- דברים נוספים שיש לשים עליהם את הדעת הם גזים, קושי ביציאה, דחיפות והשעות בהם מתפנים.

האיבר שאחראי על השלב הזה

המעי הגס הוא התחנה האחרונה בשרשרת, והוא איבר יאנגי של אלמנט המתכת. בן הזוג שלו באלמנט הוא הריאות. אלה שורות ההתאמה שלו, כפי שהן מופיעות במאמר על המרידיאן:

שימו לב לשורת ההפרשות. בטבלה של המעי הגס כתוב שם, בפירוש, צואה. זה לא נספח לטבלה - זו השורה שהמסורת מקצה לו. הרפואה הסינית לא מתביישת בנושא הזה יותר משהיא מתביישת בדופק או בלשון, והוא יושב בטבלת ההתאמות באותה שורה שבה יושבות דמעות אצל הכבד ושתן אצל הכליות.

ואלה התפקידים שנמנים לו:

1. קבלת עודפי העיכול מהמעי הדק.
2. ספיגת הנוזלים חזרה אל הגוף. המעי הגס הוא המקום האחרון של החלטה מה נשאר ומה יוצא, מה חשוב ומה לא, תכונה מאוד מתכתית של הפרדה סופית. התפקיד שלו הוא ללכת למקום עם הכי הרבה רפש ועדיין למצוא שם את החומרים החשובים לגוף, ודורש רמת סינון ודיוק מאוד גבוהה.
3. מיצוק הצואה והפרשתה החוצה. תפקידו הוא להוציא את הנוזלים משארית העיכול, ובכך למצק את הצואה ולשמור מפני אובדן נוזלים הנחוצים לגוף.

התפקיד השני והשלישי הם בדיוק שני הקצוות של הסעיף על המרקם למעלה. איבר שתפקידו לספוג נוזלים חזרה ולמצק - יש לו שני כיוונים שבהם הדבר יכול להיראות אחרת, מיימי מצד אחד ויבש מצד שני. וזו הסיבה שהמרקם הוא הפרט הראשון שנשאלים עליו.

והתפקיד שהטבלה נותנת לו בקיסרות הוא שר ההובלה והמעבר, וזה תיאור שקל להחמיץ. שר הובלה לא מייצר כלום ולא מחליט מה יש במחסן. הוא אחראי על כך שדברים ימשיכו לזוז, ושמה שכבר מיצה את עצמו יעזוב את המערכת בזמן. במסגרת הזו, עצירות אינה רק אי נוחות מקומית - היא תנועה שנעצרה בשלב האחרון של שרשרת ארוכה.

ושווה גם לשים לב לאקלים שמיוחס לאלמנט המתכת: יובש. וגם לרקמה שלו: עור. באותה מפה, המעי הגס והעור יושבים תחת אותה כותרת, ולכן בתשאול על יציאות עולות לפעמים גם שאלות על עור יבש.

שורת ההפרשות, בכל חמשת האלמנטים

כדי לראות כמה השורה הזו שגרתית בטבלאות, הנה אותה שורה בדיוק אצל כל חמשת האלמנטים, כפי שהיא מופיעה במאמרים על המרידיאנים:

זו טבלת התאמות ולא מפתח לאבחון עצמי, וכדאי לומר את זה במפורש. היא לא אומרת שריח מסוים מצביע על איבר מסוים אצל אדם מסוים. היא אומרת שהמסורת מסדרת את ההפרשות ואת הריחות באותה מסגרת שבה היא מסדרת את העונות, את הרגשות ואת הרקמות - ושלכן הן נכללות בתשאול ולא מושמטות ממנו מתוך נימוס.

המתכת - הריאות, העור והבוקר

בן הזוג של המעי הגס באלמנט הוא הריאות, ובטבלה שלהן מופיע "מתבטא: עור ושיער הגוף" ו"הפרשות: נזלת". שני האיברים חולקים את אותה עונה, סתיו, את אותו אקלים, יובש, ואת אותו רגש, יגון.

במאמר על השעון הסיני, ארבע השעות שבין 03:00 ל-07:00 מוצגות יחד: נהוג לבצע תרגילי נשימה וטאי צ'י בשעות הבוקר המוקדמות כדי לחזק את הנשימה והריאות, ומיד אחריהן בא המעי הגס כדי "לחתוך" בין אתמול להיום. זה סדר הבוקר שהמסורת מציעה, ובניגוד להרבה דברים אחרים במאמר הזה, זה משהו שאפשר פשוט לעשות: כמה דקות של נשימה עמוקה כשקמים, לפני הטלפון ולפני הקפה.

מה קורה שלב אחד לפני

המעי הגס מקבל מהמעי הדק, ולזה יש תפקיד שכדאי להכיר, כי הוא מסביר את המילה "סינון". במאמר על מרידיאן המעי הדק כתובים שלושה תפקידים:

1. הפרדה בין עכור לטהור - ספיגה של ה"טהור", פינוי ה"עכור", וגם בפן המנטאלי.
2. שולט בקבלה וטרנספורמציה של המזון.
3. נוטל חלק בתהליך הפרדת הנוזלים - מסלק את עודפי המים ומעביר אותם למעי הגס להמשך סינון והפרשה מהגוף.

ולפניו הטחול והקיבה, זוג האדמה. הקיבה שולטת על תהליכי בישול והרקבה של המזון והיא התחנה הראשונית של העיכול, והיא גם זו ששולטת בתנועת ההורדה של הצ'י - כלומר בכיוון. הטחול אחראי על הנעה והתמרה של מזון ונוזלים: האוכל והשתייה שאנו צורכים נהפכים לצ'י על ידי הטחול, חומר צמיגי וצפוף יחסית הופך לאנרגיה. האקלים שמיוחס לאדמה הוא לחות.

ארבעה איברים לאותה ארוחה, אם כן: הקיבה מקבלת ומורידה, הטחול ממיר, המעי הדק מפריד בין הטהור לעכור, והמעי הגס סופג בחזרה, ממצק ומוציא. השאלה בתשאול היא לא רק מה יצא בסוף, אלא איפה בשרשרת הזו הדברים נראים אחרת.

"כל מצב אחר" - איך זה נשמע בתשאול

הסעיף למעלה מסכם את מה שאינו תקין בשורה אחת: צורות שונות, מרקמים שונים משלשול מיימי ועד יובש, עצירות או צבעים שונים. בפועל, בחדר, זו לא שאלה אחת אלא כמה, וכל אחת מהן מוסיפה נתון:

• מרקם - מיימי, רך, מפוצל לחתיכות קטנות, יבש וקשה. הקצוות מעניינים יותר מהאמצע.
• תדירות - כמה פעמים ביום או בכמה ימים, והאם זה משתנה מיום ליום.
• מאמץ - האם צריך לדחוף, וכמה זמן זה לוקח.
• דחיפות - האם צריך למהר, והאם זה מגיע בהתקפים.
• תחושה אחרי - הקלה מלאה, או תחושה שנשאר משהו.
• גזים - מתי, וביחס לאילו מאכלים.
• שעה - וזה הסעיף הבא, כי הוא ראוי לפסקה משלו.

שווה לומר גם מה לא נכנס לרשימה הזו. דם, שינוי חד ומתמשך בהרגלים, ירידה במשקל שלא מוסברת או כאב חזק הם דברים שנבדקים במקום אחר, ולא בעזרת טבלת התאמות. זה לא סתם משפט זהירות - זה גם מה שמאפשר לשאר השאלות להיות מה שהן, שאלות על תמונה כללית.

השעה, וזה הפרט שהכי קל לפספס

בסעיף למעלה מופיעה שורה קצרה: "והשעות בהם מתפנים". זה הפרט שהכי קל לעבור עליו, והוא אחד המועילים שבהם.

תאוריית השעון הסיני גורסת כי לכל אורך היממה, במשך 24 שעות, עובר כל אחד משנים עשר המרידיאנים תהליך של עלייה ושקיעה בעוצמתו. השעות של המעי הגס הן 05:00 עד 07:00, מיד אחרי הריאות. במאמר על השעון כתוב כך: כיאה לאלמנט המתכת, המעי הגס בא במטרה "לחתוך" - לעשות הפרדה בין האתמול לבין היום החדש אליו התעוררנו, על ידי הוצאת הצואה שהצטברה אתמול.

זו תמונה יפה, וגם מדד. השעון משמש כאחד מכלי האבחון: במקרה שתופעה חוזרת בשעה מסוימת, השעון יכוון אותנו למרידיאן מסוים. מי שמתפנה כל בוקר בשעה קבועה, ומי שמתפנה רק בערב, ומי שמתעורר בלילה בשביל זה - שלושתם מוסרים מידע שונה, וזה מידע שאף בדיקה לא מוסרת במקומו.

שתי שעות נוספות בסביבה: הריאות מקבלות 03:00 עד 05:00, ובן הזוג של המעי הגס באלמנט הוא הריאות. והקיבה מקבלת 07:00 עד 09:00, מיד אחרי - כלומר לפי הסדר שהשעון מצייר, הבוקר מסודר כך שקודם מוציאים את של אתמול ורק אחר כך מכניסים את של היום.

שתי נקודות שהטבלה מקצה למעי הגס

בטבלאות שלי יש שתי נקודות שנושאות את שמו של המעי הגס במפורש, אחת מלפנים ואחת מאחור, וזה זוג שמופיע בספרות אצל איברים רבים: נקודת התראה (Mu) בחזית הגוף, ונקודת השפעה (Back Shu) בגב.

ST25, "ציר שמיימי" (Tian Shu), מסומנת בטבלה כנקודת ההתראה של המעי הגס, וממוקמת שני צון לטראלית לטבור. שני צון הם בערך רוחב של שתי אצבעות, כלומר: אצבעות מונחות לצד הטבור, משני צדדיו. היא יושבת דווקא על מרידיאן הקיבה, וזו דוגמה טובה לכך שהנקודה של איבר אחד לא בהכרח יושבת על המרידיאן שלו.

BL25, "השפעה על המעי הגס" (Da Chuang Shu), מסומנת כנקודת Back Shu על המעי הגס, וממוקמת צון וחצי לטראלית לקו האמצע, בין החוליות L4 ל-L5 - כלומר בגב התחתון, משני צידי עמוד השדרה, בערך בגובה חגורת המכנסיים. גם היא לא על מרידיאן המעי הגס אלא על מרידיאן שלפוחית השתן, שרץ לאורך כל הגב ונושא את שורת נקודות ה-Back Shu.

ויש שלישית, שכבר הופיעה כאן באתר במאמר אחר: LI4, "מפגש הוואדיות" (He Gu), נקודת המקור של המרידיאן, בין העצמות המטאקרפליות הראשונה והשנייה, בחריץ שבאמצע העצם המטאקרפלית השנייה. הטבלה מוסיפה עליה שהיא נקודה שולטת על הפנים והפה.

זה מה שכתוב עליהן בטבלאות, וזה הגבול של מה שנכתב כאן עליהן. אם רוצים משהו לעשות איתן, זו יד מונחת ולחיצה רכה בישיבה או בשכיבה, כמה שניות, עם נשיפה ארוכה. הן לא באות במקום השאלות שבראש המאמר, ולא במקום אבחון.

הצואה מאפשרת לנו לראות מה קורה בתוך הגוף שלנו ומהווה מרכיב חשוב בתשאול המטפל הסיני.

ומה עוד נשאל באותו תשאול

הסעיף על היציאות לא עומד לבדו. הוא חלק מרשימה שנשאלת כמעט תמיד, ושכל פריט בה מתחבר לאיבר אחר במפה:

• תיאבון, ומתי הוא הכי חזק במהלך היום.
• שתייה - כמה, ובאיזו טמפרטורה, ואם יש צמא.
• נפיחות וגזים, ומתי הם מופיעים ביחס לארוחה.
• שינה, ובאיזו שעה מתעוררים.
• חום וקור - האם קרות הידיים והרגליים, האם חם בלילה.
• מה נאכל, איך ומתי - וזה נושא שיש לו מאמר משלו כאן, אכילה נכונה.

אף אחת מהשאלות האלה אינה חקירה. הן פשוט הדרך שבה נראית אותה מפה מבחוץ: אם המעי הגס יושב באותו אלמנט עם העור והריאות, ואם הקיבה יושבת באותו אלמנט עם הפה ועם הדאגה, אז השאלות על עור, על נשימה, על תיאבון ועל מצב רוח הן שאלות על אותו עמוד.

ויש לזה גם צד מעשי לגמרי למי שקובע פגישה: שווה לשים לב לזה במשך כמה ימים לפני, ולא לנסות להיזכר בחדר. יומיים או שלושה של תשומת לב - מרקם, שעה, תחושה אחרי - נותנים תמונה הרבה יותר מדויקת מזיכרון של בוקר אחד.

ולסיום, הדבר שאותו כדאי לזכור מכל המאמר: מה שנראה כמו נושא מביך הוא, במסגרת הזו, אחד המקורות הזמינים ביותר למידע על הגוף. הוא לא עולה כלום, הוא זמין כל יום, והוא לא דורש אף מכשיר.

אם חפצים אתם באבחון מסודר, מדויק ונכון עבורכם,

אני נמצא פה ממש לרשותכם,

בריאות שלמה,

לאן זה שייך באתר

מבין חמשת התחומים שמוצגים באתר, הנושא הזה שייך לעמוד מערכת העיכול. המאמרים שמרחיבים אותו הם מרידיאן המעי הגס, מרידיאן המעי הדק, מרידיאן הקיבה ומרידיאן הטחול, שמהם נלקחו הטבלאות והתפקידים, השעון הסיני, שממנו נלקחו השעות, וכן אכילה נכונה, כאב בטן, בחילה וטחורים.