מערכת העיכול

ברשימת התפקידים שיניב כתב לקיבה, הראשון הוא שהיא שולטת על תהליכי הבישול וההרקבה של המזון, ״התחנה הראשונית של העיכול״. הוא מוסיף שהיא שער הצ׳י שנרכש אחרי הלידה ושבכתבים היא נקראת ״המחסן הגדול״, שהיא מקור הנוזלים, ושהיא שולטת בתנועת ההורדה של הצ׳י. תנועת ההורדה הזו היא המקום שבו בחילה, גיהוקים והחזרים נקראים באבחנה.

לטחול הוא מייחס תפקיד משלים: הנעה והתמרה של מזון ונוזלים, שבה האוכל והשתייה הופכים לצ׳י; ״מחזיק את הדם בכליו״; ״מחזיק את האיברים במקומם״; ותפקיד חשוב בייצור צ׳י ודם. בטבלה הוא רושם שהרגש המשויך לטחול הוא דאגה, שהאקלים הוא לחות, שהוא נפתח לפה ולשפתיים, ושהרקמה שלו היא מסת השריר.

הוא גם מציין שהטחול מאחסן את ה-YI, אספקט של לימוד וזיכרון, וכותב שהוא ״יודע להתעסק בכל סוגי העיכול, ידע ואוכל״. בשעון הסיני הוא מקביל בין השניים במפורש: בשעות הטחול והקיבה הכי טוב לאכול וללמוד, ״למידה היא כמו אכילה״.

בכתיבתו על השעון הסיני יניב מייחס לקיבה את השעות 7:00-9:00 ולטחול את השעות 9:00-11:00, ומכנה אותן שעות השיא של מערכת העיכול. לפי אותו תיאור, אלה השעות שבהן הכי טוב לאכול.

לשעות שלפניהן הוא נותן תפקיד אחר. בשעות 5:00-7:00, שעות המעי הגס, הוא כותב שהמעי הגס בא במטרה ״לחתוך״, לעשות הפרדה בין האתמול לבין היום החדש שאליו התעוררנו, בהוצאת הצואה שהצטברה אתמול. בשעות 13:00-15:00, שעות המעי הדק, הוא ממקם את ארוחת הצהריים ואת המנוחה שאחריה, ובשעות 17:00-19:00 את ארוחת הערב, שאותה הוא מתאר כארוחה קלה.

הוא מסייג את הכלי בעצמו וכותב שכאשר תופעה חוזרת בשעה מסוימת השעון מכוון את המטפל למרידיאן מסוים, אבל שלא תמיד אפשר להיעזר בו. לכן שעת הופעת התלונה נשאלת בתשאול, כנקודת פתיחה ולא כאבחנה.

בטור שהוא פתח במילים ״ממני, אתם בטוח לא צריכים להתבייש״, יניב מפרט מה נחשב מצב תקין: צואה בצבע חום בהיר, פעם עד פעמיים ביום, ריח שאינו חריף ומתנדף בקלות, מרקם שאינו רך מדי ואינו יבש או קשה מדי, ותחושת הקלה והתרוקנות מלאה אחרי היציאה. כל מצב אחר, הוא כותב, אינו תקין.

הוא מוסיף רשימה של דברים שיש לשים עליהם את הדעת: גזים, קושי ביציאה, דחיפות, והשעות שבהן מתפנים. את הטור הוא מסכם במשפט שמסביר למה כל זה נשאל: ״הצואה מאפשרת לנו לראות מה קורה בתוך הגוף שלנו ומהווה מרכיב חשוב בתשאול המטפל הסיני״.

גם כאן האבחנה מבחינה בין שתי תמונות הפוכות. בכתיבתו על יין ויאנג הוא משייך יציאות נוזליות ורכות לצד הייני, יחד עם קור, לחות וכבדות, ויציאות יבשות וקשות לצד היאנגי, יחד עם חום, צמא ושתן כהה. עקרונות הטיפול שהוא נותן לשני המצבים הפוכים זה מזה.

בטור שלו על טחורים יניב מונה את מה שעשוי להביא להופעתם: מאמץ בזמן יציאה, הריון, פעילות גופנית מאומצת או חוסר בה, סטרס, תורשה וגיל.

את ההסבר הסיני הוא קושר לטחול. לדבריו הבעיה קשורה לרוב למרידיאן הטחול, האחראי על ״הרמה״, וחולשה או חוסר צ׳י במרידיאן הזה עלולים להתאפיין בין היתר בצניחות, ובהן טחורים ופיסורה. זה אותו תפקיד שהוא רשם ברשימת התפקידים של הטחול, ״מחזיק את האיברים במקומם״.

באותו טור הוא מונה את הכלים שהוא עובד איתם בבעיה הזו: דיקור, פורמולות צמחי מרפא ומשחות טבעיות. הוא כותב שיש לבדוק את הגורם ולא להזניח, וזו גם התשובה הנכונה לכל תלונה שחוזרת.

הביקור הראשון הוא תשאול מלא ויסודי, שכולל התייחסות לאבחנות מערביות אם יש, לבדיקות, לתרופות ולתוספי מזון. לפי הצורך נעשות גם אבחנת לשון ואבחנת דופק, ובסיומן אבחנה מסודרת וטיפול באותה פגישה. הפגישה הראשונה ארוכה מטיפול רגיל, והיא אינה אבחנה בלבד - היא כוללת גם את הטיפול.

בתלונות עיכול עולה לרוב גם השאלה של פורמולת צמחי מרפא. פורמולה אינה צמח בודד אלא הרכב של כמה צמחים שנבחרים יחד, וקיימות כמה שיטות מיצוי: טינקטורה, מרקחת שמבשלים בבית, אבקה שמומסת בכוס מים חמים, וכמוסות או טבליות. למי שהטעם מפריע לו, אבקה או כמוסות הן החלופות הנפוצות.

למי שלא נוח עם מחטים אפשר לעבוד בשיאצו, שעובד על אותן נקודות בלחיצה במקום במחט והמטופל לבוש לאורך כל הטיפול. ההחלטה מתקבלת באבחנה, ואם האבחנה מצביעה דווקא על דיקור, יניב יאמר את זה.

המחירים המעודכנים מופיעים בעמוד המחירים. הם כוללים מע״מ ואינם כוללים תוספים ופורמולות צמחי מרפא שנגבים בנפרד.

בטור על אכילה נכונה יניב מביא ארבעה עקרונות. איך אוכלים: בישיבה ולא בעמידה, בלי רעשי רקע ובלי טלפונים. מתי אוכלים: חמש ארוחות ביום, שלוש עיקריות ושתי ארוחות ביניים. כמה אוכלים: מספר מצומצם של מאכלים בארוחה, וסיום לפני שובע מוחלט, בכשלושה רבעים מקיבולת הקיבה, לפי הכלל ״בבוקר תאכל כמו מלך, בצהריים כנסיך ובערב כאביון״. ומה אוכלים: תלוי בעונה, במצב הגוף ובאדם, ולכן אין תפריט אחד לכולם.

לכאב בטן הוא נותן שתי נקודות. ST36, שאותה הוא מכנה ״שלושת המיילים של הרגל״, בחלק החיצוני והתחתון של ראש העצם הגדולה. ונקודה במרכז הבטן, בין השפיץ התחתון של הסטרנום לבין הטבור, ללחיצה קלה ולעבודה עדינה של כמה דקות בשכיבה על הגב.

לבחילה הוא מפנה לנקודה שנמצאת שלוש אצבעות על האמה, כשהאצבע נכנסת בין הגידים, ומתאר עבודה עדינה עליה תוך הכנסת אוויר. לדבריו הנקודה פותחת את בית החזה ומורידה את הסרעפת.

הדברים האלה אינם טיפול והם אינם מחליפים אבחנה, וכך הוא כותב זאת בעצמו. הם משהו לעכשיו, והם מראים היטב מה התחושה שעליה מדובר בנקודה.